איי סיישל – טיסות וחבילות נופש הכי זולות (בדוק)

איי סיישל הם ארכיפלג טרופי קסום באוקיינוס ההודי, המונה 115 איים (מתוכם 33 מיושבים). האי הגדול ביותר הוא מאהה (Mahé), שבו נמצאת עיר הבירה ויקטוריה וכ־90% מאוכלוסיית סיישל מתגוררת בו. איים מרכזיים נוספים כוללים את פראלין (Praslin) ולה-דיג (La Digue), הידועים בחופים הלבנים ובסלעי הגרניט הייחודיים שלהם. סיישל נתפסת כיעד חלומי בזכות מי הטורקיז הצלולים, החולות הלבנים והטבע הבתולי – גן עדן טרופי אמיתי. מעבר ליופיו הטבעי, סיישל גם שומרת על יציבות אקלימית נדירה: מזג אוויר חם ונעים כמעט כל השנה, עם טמפרטורות יום סביב 30 מעלות וצניחה קלה בלבד בשעות הלילה. תנאים אלה הופכים את סיישל ליעד שניתן לטייל בו בכל עונה.

נגישות ודרישות כניסה: אחד היתרונות הגדולים לסיישל הוא הקלות היחסית של הכניסה למדינה. תיירים – כולל ישראלים – אינם זקוקים לוויזה כדי לבקר בסיישל, ללא תלות באזרחותם. בעת הנחיתה מקבלים אשרת ביקור בחינם (Visitor Permit) המאפשרת שהייה של עד 30 יום, הניתנת להארכה עד 3 חודשים בכל פעם (ובסך הכל עד שנה) בכפוף לתנאים מסוימים. עם זאת, נכון ל-2024, נדרש מילוי אישור נסיעה דיגיטלי (Travel Authorization) באתר הייעודי לפני הטיסה לסיישל, בהתאם לחוקי ההגירה החדשים. מילוי הטופס מקוון (בעת האחרונה ניתן למלא עד 10 ימים מראש) הוא חובה לכלל המבקרים, ומהווה למעשה הצהרת בריאות ופרטי טיסה שמחליפה את הצורך בויזה. לאחר מילוי האישור ותשלום אגרה סמלית, תקבלו אישור כניסה דיגיטלי שיש להציג בעת הצ’ק-אין. מלבד זאת, אין הגבלות מיוחדות: אין חובת חיסונים (פרט להמלצות כלליות כמו חיסון נגד צהבת למטיילים טרופיים), ואזהרת המסע הרשמית נמוכה (רמה 2, לנהוג בזהירות מוגברת). מבחינת שפה, השפות הרשמיות בסיישל הן אנגלית, צרפתית וקריאולית סיישלית, והתקשורת עם התיירים מתנהלת ברובה באנגלית. המטבע המקומי הוא רופי סיישלי (SCR), אך שירותי תיירות רבים מתומחרים ביורו או בדולר.

גישה ישירה מישראל: למרות שסיישל ממוקמת כ-3,500 ק"מ מחופי אפריקה, היא נגישה למדי מישראל: טיסה ישירה מנמל תעופה בן-גוריון לויקטוריה (שדה"ת הבינלאומי במאהה) אורכת כ-6 שעות ו-20 דקות. בשנים האחרונות התפתחו קשרי התעופה בין ישראל לסיישל באופן דרמטי. חברת אייר סיישל (הלאומית של סיישל) מפעילה טיסות ישירות מתל אביב בתדירות קבועה, ובנוסף חברות ישראליות כמו אל על, ארקיע וישראייר הפעילו ועודן מפעילות טיסות שכר ישירות בעונות השיא. למעשה, נכון ל-2024 יוצאות מספר טיסות ישירות בכל שבוע מתל אביב לסיישל, בנוסף לאפשרויות טיסה עם עצירת ביניים דרך יעדים כדוגמת דובאי, אדיס אבבה, איסטנבול ועוד. ההיצע הגדל של טיסות הפך את סיישל לנגישה מתמיד עבור הקהל הישראלי.

למה כולם רוצים לטוס לסיישל?

אין זה סוד שבשנים האחרונות הפכו איי סיישל ללהיט עצום בקרב הישראלים. מה מייחד את סיישל כיעד נופש מבוקש כל כך? ראשית, האיים מציעים שילוב מושלם של חופים מהיפים בעולם לצד טבע עשיר וייחודי. סיישל מתהדרת בשמורות טבע נדירות (כמו שמורת ואלה דה מאי בפרלין, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, שבה גדלים אגוזי הקוקוס קוקו-דה-מר הייחודיים ), מושבות של צבי ענק בני מאות שנים, שוניות אלמוגים מרהיבות ודגה עשירה – כל אלה בסביבה בטוחה, שקטה ומסבירת פנים. למעשה, סיישל נחשבת יעד בטוח מאוד לתייר, עם יציבות פוליטית ופשע נמוך, מה שמוסיף לתחושת ה"גן עדן" שהיא מקנה למבקרים.

מעבר ליופי ולבטיחות, יש לסיישל גם אלמנט יוקרתי ואקזוטי שקוסם לתייר הישראלי. בעבר, חופשה באיים אקזוטיים כמו סיישל נחשבה לחלום רחוק ויקר עבור הישראלים הממוצעים. אך המצב השתנה: בשנים האחרונות, בעקבות הגדלת התדירות של טיסות ישירות והוזלת מחירי הטיסות יחסית לעבר, הפך החלום לבר-השגה עבור רבים. "עם התייקרות החופשות באירופה ובתאילנד, הביקוש ליעדים אקזוטיים רק עולה. הישראלים מחפשים יעדים רחוקים ופחות מוכרים – ועכשיו מגיעים אליהם במחירים נגישים למדי", אומרת טלי יטיב, מנכ"לית החברה המפעילה טיסות ישירות לסיישל, שהעידה על ביקוש שיא ב-2024. דבריה משקפים מגמה ברורה: הטיסות הישירות אפשרו לקהל הרחב יחסית להגיע לסיישל, במקום שרק זוגות בירח דבש או מטיילים הרפתקנים היו טסים לשם בעבר.

סיישל זוכה לפופולריות עצומה בישראל גם בעקבות נסיבות גלובליות ואזוריות. בתקופת מגיפת הקורונה, סיישל הייתה בין המדינות הראשונות שהוכרזו "ירוקות" ואפשרו כניסת ישראלים (עם בדיקות) ללא בידוד, מה שמשך גל גדול של תיירות ישראלית כשהיעדים המוכרים נסגרו. אפילו לאחר מכן, על רקע מתיחות אזורית (למשל המלחמה ב-2023), נמנעו ישראלים מיעדים שפחות "ידידותיים" ופנו דווקא לסיישל, שנתפסת כמדינה אוהדת לישראל. באפריל 2023 נרשם שיא של 2,579 ישראלים בחודש אחד שביקרו בסיישל – מה שהציב את ישראל במקום ה-4 בעולם במספר התיירים לחודש זה בסיישל. ב-2023 כולה הגיעו לסיישל 12,945 תיירים מישראל, נתון מדהים שהקפיץ את ישראל למקום ה-8 בעולם בכמות התיירים לסיישל באותה שנה (ולמקום ה-3 בעולם ביחס תיירים לנפש!). במילים אחרות, ביחס לגודל האוכלוסייה, ישראל היא אחת המדינות "המאוהבות" בסיישל יותר מכל מדינה אחרת.

גורם משיכה נוסף הוא הנוחות והגיוון שהאיים מציעים. סיישל מצליחה להתאים למגוון רחב של מטיילים: מצד אחד, חובבי היוקרה ימצאו בה ריזורטים מפנקים, וילות פרטיות על איים מבודדים ומלונות 5 כוכבים ברמה עולמית. מצד שני, המטייל העצמאי ובעל התקציב המוגבל יכול ללון בגסטהאוסים מקומיים ובדירות אירוח נעימות במחירים סבירים. "סיישל מציעה שילוב נדיר – מצד אחד היצע רחב של בתי הארחה מקומיים ואותנטיים במחירים נגישים, ומצד שני מלונות יוקרה, כולל באיים פרטיים", אמר אמרי קלמן, מנכ"ל חברת טרנובה המייצגת את אייר סיישל בישראל. בנוסף, קלות ההתניידות תורמת לחוויה: האי המרכזי מאהה קומפקטי יחסית וקל לטייל בו (ברכב או בתחבורה ציבורית), המעברים לאיים פרלין ולה-דיג נוחים (טיסה פנימית קצרה או מעבורת מהירה), ועל האיים הקטנים אפשר לשכור אופניים או פשוט ללכת ברגל. הישראלים מעריכים מאוד את העובדה שחופשה בסיישל יכולה לשלב בין "בטן-גב" מושלם בחופים ובין הרפתקאות וטיולי טבע, בלי מאמץ לוגיסטי גדול. למעשה, רבים שחוזרים מסיישל מעידים שהמקום "התעלה על כל הציפיות" שלהם – גם היפים שבצילומים לא משתווים לחוויה של ממש, כפי שסיכמה בלוגרית הטיולים ענבר עדין: "ראיתי כל כך הרבה תמונות שציפיתי להתאכזב, אבל המקום הזה פשוט התעלה על כל הציפיות שלי". הסינרגיה של נופים אוטופיים, ביטחון אישי גבוה, קבלת פנים חמה מצד המקומיים ותחושת שלווה שאין דומה לה – כל אלו ממלאים תיירים בחוויות בלתי נשכחות, ומסבירים למה כולם רוצים לטוס לסיישל.

חוף אנזה סורס ד’ארז’אן (Anse Source d’Argent) בלה-דיג – אחד החופים המפורסמים בעולם ביופיים, וסמל ליופיים של איי סיישל.

איך אפשר להגיע לסיישל בזול?

למרות הדימוי היוקרתי, טיסה לסיישל וחופשה באיים יכולים להיות בהישג יד – אם מתכננים נכון ומשווים מחירים. ישנן מספר דרכים להגיע מישראל לסיישל בעלות נמוכה יחסית, תוך ניצול טיסות מתאימות, מבצעים ועונות זולות:

טיסות ישירות מול קונקשן – מה יותר משתלם?

נכון להיום, הטיסות הישירות מתל אביב לויקטוריה מפעילות בעיקר אייר סיישל והחברות הישראליות בעונות החמות. טיסה ישירה קצרה ונוחה, אך פעמים רבות טיסת קונקשן (עצירת ביניים) תוזיל משמעותית את המחיר. לפי הנתונים העדכניים, מחיר ממוצע לטיסת הלוך-ושוב מתל אביב לסיישל הוא סביב $900 לאדם. זהו ממוצע לתקופה הנוכחית, אך בפועל המחירים משתנים לפי ביקוש, עונה וחברת תעופה. למשל, באמצעות אתיופיאן איירליינס (עם עצירה באדיס אבבה) אפשר למצוא כרטיסים סביב $800 ואף מעט פחות, בעוד חברות אירופאיות כמו לופטהנזה או סוויס גובות לרוב מחיר גבוה משמעותית ומצריכות 1-2 קונקשנים. במילים אחרות, טיסות עקיפות לרוב זולות יותר – לעיתים בהפרש של מאות דולרים – אך הקריטריון הוא נוחות מול מחיר. עבור מי שרוצה לחסוך, כדאי להשוות את האפשרויות: טיסה ישירה של ~6 שעות או קונקשן של 10-12 שעות שיכול לחסוך כמה מאות דולרים.

נתוני השוואת מחירים מאתרי טיסות מצביעים על שונות משמעותית לפי חודש ושנה. לפי ניתוח של Kayak, החודש הזול ביותר לטוס מתל אביב לסיישל הוא אפריל, שבו כרטיסי טיסה הלוך-חזור עולים בממוצע ₪1,939 (כ-$540). לעומת זאת, החודשים היקרים ביותר הם אוגוסט ואוקטובר – שיא עונת התיירות – עם מחיר ממוצע של ₪3,239 באוגוסט ועד כ-₪3,804 באוקטובר (הלוך-חזור). המשמעות היא שפער המחיר בין עונת שפל לשיא יכול להגיע לכ-1,800 ש"ח לכרטיס. לכן, גמישות בתאריכים היא מפתח לחיסכון: אם תוכלו לטוס בסוף העונה הרטובה (למשל אפריל-מאי) או בעונות מעבר (סוף הסתיו), יתאפשר לכם למצוא כרטיסים במחירים מוזלים באופן ניכר.

גם בחירת שדה התעופה לקונקשן משפיעה על המחיר. קווי טיסה דרך איסטנבול (טורקיש איירליינס), דרך דובאי/אבו דאבי (אמירייטס או איתיחאד) או דרך אדיס אבבה (אתיופיאן) לעיתים קרובות מציעים מחירים תחרותיים. למשל, טיסות של אתיחאד מאבו דאבי (בשילוב טיסת ויזאייר מת"א לאבו דאבי) מאפשרות להגיע לסיישל במחירים הנמוכים מ-$400 לכיוון אחד בחלק מהתאריכים. סקייסקנר אף דיווח שאיתור כרטיס "הלוך" עם אתיחאד דרך אבו דאבי עלה החל מ-$324 בלבד (כיוון אחד) במהלך אפריל. כמובן שיש לקחת בחשבון את עלות הטיסה הנפרדת לאבו דאבי במקרה כזה, אבל דוגמה זו ממחישה את הפוטנציאל לשילוב טיסות זולות.

משך הטיסה ותדירות: כאמור, משך הטיסה הישירה לסיישל הוא ~6.5 שעות. טיסות קונקשן יכולות לארוך בין 9-15 שעות (כולל ההמתנה). נכון ל-2025, יש בממוצע 7 טיסות בשבוע בקו תל אביב-סיישל (סך כל החברות) – כלומר, בממוצע טיסה יומית. בתקופות שיא, למשל בחגי תשרי ובפסח, המספר גדל אף יותר: בפסח 2024 למשל יצאו 15 טיסות ישירות מיוחדות בתוך זמן קצר, וכולן התמלאו לחלוטין. התחרות הגוברת בין המפעילים תרמה להורדת מחירים יחסית. כך קרה שבשנתיים האחרונות, עם כניסת אייר סיישל הישר לשוק הישראלי, מחירי החופשות בסיישל ירדו באופן ניכר לעומת העבר.

חברות תעופה ואיתור מבצעים

נכון להיום, אייר סיישל (Air Seychelles) היא השחקן המרכזי בקו, עם טיסה ישירה תכופה מת"א. בנוסף, ארקיע הישראלית מחדשת באופן עונתי טיסות שכר ישירות (בעיקר סביב חגי תשרי, חנוכה ופסח) וכך גם אל על וישראייר הפעילו טיסות ישירות במועדים שונים. למשל, ארקיע הפעילה במשך כמה שנים טיסות עונתיות והציעה גם חבילות נופש שכללו טיסה ומלון. בתגובה לפתיחת השמיים לסיישל אחרי הסגרים, ארקיע השיקה בנובמבר 2020 קו ישיר במטוסי איירבוס NEO, עם מחיר השקה של $499 הלוך-חזור. גם אל על, דרך חברה מארגנת (ספיריט עולם), הטיסה מטוסים מלאים לסיישל בתקופות שיא עם חבילות יוקרה.

איך משיגים את המחיר המשתלם ביותר? להלן מספר טיפים פרקטיים:

• הזמנה מראש לעומת "דקה 90": סיישל איננו יעד של הרגע האחרון בזול, מאחר והטיסות לרוב מתמלאות מוקדם. הזמנה של 3-4 חודשים מראש עשויה להניב מחירים טובים יותר, במיוחד לתאריכים פופולריים, בעוד שהימור על דיל של הרגע האחרון פחות משתלם כאן. עם זאת, לעיתים יש ביטולים או טיסות עונתיות שלא התמלאו, ואז אתרי "דקה 90" מציעים מציאות. למשל, היו מקרים בהם כרטיס ברגע האחרון נמכר סביב $500 בלבד כשבוע לפני יציאה, אך זה חריג.
• גמישות ביעד הביניים: ניתן לשקול לרכוש בנפרד כרטיס לתחנת ביניים זולה (כמו דובאי) ומשם כרטיס נפרד לסיישל. מטיילים הרפתקנים דיווחו כי באמצעות Low-cost למפרץ (כגון ויז אייר לאבו דאבי) וחיבור לטיסה מוזלת של אייר סיישל/איתיחאד, הצליחו להגיע בפחות $700 הלוך-חזור גם בעונה. כמובן, יש סיכון בתכנון כזה (כרטיסים נפרדים), אך החיסכון לעיתים משמעותי.
• מעקב אחר מבצעים של סוכנויות ופורטלים: סוכנויות נסיעות ישראליות מפרסמות מדי פעם מבצעי עומק. למשל, באתר "איסתא" הופיעו בתחילת 2025 טיסות סדירות לסיישל בתאריכים מסוימים סביב $734-$849 בלבד (תאריכים בסוף מאי ותחילת יוני). זו דוגמה למחירים אטרקטיביים מחוץ לעונה. גם באתר "הדקה ה-90" צוינה טיסה זולה לסיישל ב-$1,099 לאדם (ככל הנראה טיסת שכר ישירה) לעומת דיל של חבילה זולה ב-$1,732 (טיסה+מלון למשפחה). השוואת מחירים בין אתרים – כגון טרווליסט, סקאייסקנר, קייאק וכדומה – היא חיונית, כי פערים של עשרות אחוזים אינם נדירים. מומלץ גם לבדוק אתרי חברות התעופה עצמם, לעיתים הם מציעים מחיר נמוך יותר מהמתווכים.

הדרך להגיע בזול לסיישל היא להיות גמישים בתאריך, לשקול קונקשן ולנצל מבצעי סוכנויות. הטיסות הישירות הן הנוחות ביותר, אבל מי שמוכן לעצירת ביניים של כמה שעות עשוי לחסוך סכום ניכר. בעזרת כלים כמו התראות מחירים (Price Alerts) של אתרי טיסות, תוכל לקבל הודעה כשהמחיר יורד לטווח שהגדרת. כך או כך, זיכרו שמול חוויה חד-פעמית בגן עדן – לעיתים שווה לשלם קצת יותר עבור נוחות הטיסה, ולנחות רעננים לספוג את היופי של סיישל מיד עם ההגעה.

חבילות נופש זולות לסיישל

במקום לקנות טיסה ומלון בנפרד, רבים מהנופשים בוחרים בחבילת נופש הכוללת טיסות + מלון, ולעיתים העברות ויתר השירותים. חבילות כאלה נמכרות הן על ידי סוכנויות ישראליות והן באתרי תיירות בינלאומיים, וכדאי לבחון האם הן משתלמות כלכלית. נבצע סקירה של סוגי החבילות, המחירים הטיפוסיים וטיפים למציאת דילים זולים.

מגמת ירידת המחירים בחבילות

עד לפני כמה שנים, חופשה בסיישל הייתה עסק יקר מאוד – בעיקר כי לא היו טיסות סדירות זולות. אולם, בשנתיים האחרונות חלה ירידה יחסית במחירי החבילות לסיישל, הודות לקיומן של טיסות ישירות מוזלות. כיום אפשר למצוא חבילות הכוללות טיסה וישירה ולינה במלונות 4-5 כוכבים במחירים שפויים יותר מבעבר. לפי אתר המתמחה בסיישל, מחירי חבילות הנופש מתחילים בערך מ-$2,000 לאדם (כולל טיסה ולינה). למשל, דיל טיפוסי שפורסם: שבוע במלון 5 כוכבים בסיישל + טיסה ישירה של אייר סיישל ב-$2,500 לאדם. אמנם זה לא זול, אך כפי שמצוין שם – "לא מדובר באחת החופשות הזולות בעולם, אך סיישל מספקת חוויה חד-פעמית ששווה להשקיע בה לפחות פעם אחת". כלומר, הערך שמתקבל מצדיק בעיני רבים את העלות.

כדי להבין את המגמה, נשווה מחירים היסטוריים:
לפני פתיחת הקו הישיר, חבילות של 5 לילות בסיישל נמכרו סביב $3,000 לאדם (טיסות עם עצירה ומלון 4 כוכבים). עם כניסת אייר סיישל, ראינו ירידה. ב-2020, בעקבות הקורונה, היו מבצעי השקה – למשל חברת אשת טורס שיווקה חבילה של 4 לילות במלון 4★ (DoubleTree) כולל טיסה ישירה ב-$1,579 לאדם, או 6 לילות ב-$1,879. במקביל, קבוצת אמסלם הציעה חבילת 4 לילות במלון 3★ (Berjaya Beau Vallon) + טיסה ב-$1,327 לאדם, ולעומתה חבילה במלון 5★ (קמפינסקי) ב-$1,657 לאדם. נתונים אלה מ-2020 מלמדים שחבילת 5★ בזול (פחות מ-$1,700) הייתה אפשרית כשהביקושים נפלו. אך ככל שהתיירות חזרה, המחירים עלו חזרה מעט.

נכון ל-2024, חבילת נופש ממוצעת (טיסה ישירה + 5 לילות במלון 4★ על בסיס ארוחת בוקר) עולה בדרך כלל בטווח $1,800-2,200 לאדם, תלוי בעונה וברמת המלון. בחגים ובקיץ – המחיר מטפס בקלות ל-$2,500-2,800. כך למשל, "הדיל הזול ביותר" באתר דקה90 צויין כ-$1,910 לאדם (בחדר זוגי + ילד) – כנראה במלון 3★ משפחתי. לעומת זאת, דילים במלונות היוקרה המובילים יכולים להגיע גם ל-$4,000 לאדם ויותר (בעיקר לאיים פרטיים אולטרה-יוקרתיים).

מה כלול בחבילה ואיפה קונים?

מרבית החבילות המוצעות כוללות: טיסות הלוך-חזור (ישירות אם קיימות בתאריכים, או עם קונקשן), לינה במלון לבחירתכם (טווח רחב מ-3★ בסיסי ועד 5★ דה-לוקס), והעברות משדה התעופה למלון ובחזרה. חלק מהחבילות המשודרגות מציעות גם פנסיון חלקי או מלא – למשל, ארוחת בוקר כלולה לרוב כברירת מחדל, ויש אופציות לחצי פנסיון (בוקר וערב) ואף "הכל כלול" בחלק מהמלונות הגדולים. חשוב לשים לב לכך, כי עלות האוכל בסיישל גבוהה (כפי שנפרט בהמשך), ולכן דיל עם חצי פנסיון עשוי לחסוך הרבה.

בישראל, סוכנויות נסיעות גדולות מציעות חבילות לסיישל: איסתא, אשת טורס, הדקה ה-90, גוליבר, קאמינוס, נהורה טורס, אופיר טורס, פלייאיסט ועוד. כמו כן, אתרי תיירות בינלאומיים כמו Expedia, Booking (חבילות), או אתרים ייעודיים לסיישל מאפשרים הרכבת חבילות. היתרון בסוכנות ישראלית הוא התאמה לטיסות השכר הישירות ותקשורת נוחה, אך לעיתים אפשר להרכיב חבילה עצמאית בזול יותר: למשל, להזמין טיסה בנפרד ומלון בנפרד. תמיד כדאי לבצע סימולציה: לקחת את מרכיבי החבילה שמציעה סוכנות ולבדוק כמה יעלה להזמין אותם לבד. לעיתים הסוכנות מקבלת מחירי מלון טובים (בגלל בלוק חדרים) ואז החבילה באמת משתלמת, ולעיתים לא.

טיפים לחבילות זולות:

• גמישות בתאריך ובמלון: אתרי הסוכנויות מאפשרים לראות את המחיר בתאריכים סמוכים. לפעמים הסטה של יום-יומיים יכולה להוזיל במאות דולרים (בפרט אם זה יוצא מכיוון סוף שבוע לתחילת שבוע). כמו כן, אם מוכנים להתפשר על מלון 3★ במקום 4★, הפער עשוי להיות משמעותי. שימו לב שבסיישל דירוג הכוכבים לא תמיד אחיד – יש מלונות 3★ נהדרים שמנוהלים ע"י משפחות מקומיות, ויכולים להיות חוויה אותנטית במחיר נוח.
• בדקו חבילות "הרכבה עצמית": חלק מהאתרים (לדוגמה טרווליסט, או האופציה Packages באתר Booking) נותנים הנחה אם מזמינים טיסה+מלון יחד. לעיתים קרובות, עבור אותה טיסה ואותו מלון תשלמו פחות מאשר בנפרד.
• חבילות לרביעיות/משפחות: אם אתם קבוצה של 4 ומעלה, בדקו אפשרות לווילה או דירת נופש במסגרת החבילה. יש סוכנויות המציעות וילות ל-4-6 אנשים (2-3 חדרי שינה) כולל טיסות, וזה יכול להתחלק לכדי מחיר משתלם לנפש.
• מעקב אחר דילים מיוחדים: חברות כמו ספיריט עולם (מפעילת טיסות) ולעיתים משרד התיירות של סיישל עורכים מבצעי קידום. למשל, סביב נובמבר (off-season) או בירידים, מופיעים "דילים בלעדיים". ב-2024 הוכרז על הגדלת המכסה לטיסות כפול, וייתכן שיופיעו מבצעי השקה. כדאי לעקוב ברשתות או בהרשמה לניוזלטר של הסוכנויות.

בסיכומו של דבר, חבילות הנופש לסיישל מאפשרות נוחות וראש שקט, ולעיתים הן אכן זולות יותר מאשר בנייה עצמאית (בעיקר בזמני שיא). עם זאת, מטיילים עצמאיים עם גמישות ויכולת תכנון יכולים לעיתים קרובות לחסוך עוד קצת דרך הזמנה פרטנית. כך או אחרת, בין אם תיקחו חבילה "הכל כלול" או תארגנו לבד – החוויה בסיישל מובטחת כקסומה במיוחד, כך שלפעמים שווה להתמקד פחות בשאלה אם חסכתם עוד $100, ויותר בבחירת התוכן של החופשה.

מחירונים לפי חודשים ושנים – ניתוח נתונים וטרנדים

כדי לקבל תמונה רחבה, נציג כאן טבלת מחירים ומבצעים אמיתיים לאורך השנים האחרונות, תוך הדגשת מגמות עונתיות והיסטוריות. הנתונים מבוססים על פרסומי סוכנויות, ארכיוני אתרים (Wayback Machine) והשוואות מחירים.

טבלת דוגמאות של דילים וטיסות (היסטורי מול עדכני)

להלן מספר דוגמאות למבצעי טיסה/חבילה בשלוש נקודות זמן שונות – בעבר (2018 למשל), בתקופת הקורונה (2020) ובהווה (2024):

תקופה	פרטי הדיל	מחיר לאדם ($)
יולי 2018	טיסת קונקשן + 5 לילות במלון 4★ (HB)	3,000~
דצמבר 2019	טיסת שכר ישירה ארקיע + 6 לילות 3★ (B&B)	2,200~
נובמבר 2020	טיסה ישירה (אייר סיישל) + 4 לילות 4★ (B&B)	1,579
נובמבר 2020	טיסה ישירה (אייר סיישל) + 6 לילות 4★ (B&B)	1,879
נובמבר 2020	טיסה ישירה + 4 לילות 3★ (Beau Vallon)	1,327
נובמבר 2020	טיסה ישירה + 4 לילות 5★ (Kempinski)	1,657
אפריל 2024	טיסה ישירה (אייר סיישל) + 5 לילות 5★ (HB)	2,500
אפריל 2024	טיסת שכר + 5 לילות 4★ (HB)	2,000~
אוגוסט 2024	טיסה ישירה + 7 לילות 3★ (B&B, משפחה 4 נפשות)	1,910
ספטמבר 2024	טיסת קונקשן (טורקיש) + 7 לילות 4★ (HB)	1,750~

B&B – לינה וארוחת בוקר; HB – חצי פנסיון; 3★/4★/5★ – דירוג מלון. המחירים משוערים לפי מקורות שונים וייתכנו שינויים.

מהטבלה עולה כי:

• 2018-2019: טרם עידן הטיסות הסדירות הזולות, מחירי חבילות היו גבוהים מאוד (כ-$3,000). סיישל הייתה יעד יוקרתי, ומרבית הישראלים הגיעו רק בטיולי ירח דבש או במסגרת טיולים מאורגנים יקרים.
• 2020 (קורונה): צניחת הביקושים הובילה להוזלות קיצוניות בחודשים ספציפיים. סוף 2020 ראה מבצעי "השקה מחדש" במחירים הנמוכים ביותר שזוהו – פחות מ-$1,600 לאדם לחבילה, הודות לסבסודים ועידוד תיירות. כמובן, התנאי היה בדיקות קורונה והגבלות מסוימות, אך מי שטס באותה תקופה נהנה מעסקאות נדירות.
• 2024: המחירים התייצבו ברמה בינונית: סביב $2,000 לחבילות טובות, ו-$2,500+ לחבילות יוקרה. עדיין, זה נמוך ביחס לעבר. אנו רואים שבעונת השיא (אוגוסט) משפחה תשלם ~$1,900 לאדם גם במלון 3★, בעוד שבספטמבר או אפריל ניתן לרדת לכיוון $1,700-$1,800 בחבילה איכותית יותר.

מגמות עונתיות לאורך השנה

טיסות בלבד: כפי שצוין קודם, אפריל (סוף העונה הרטובה) הוא הזול ביותר לטוס, בעוד אוגוסט-אוקטובר יקרים. חודשי הקיץ (יולי-אוגוסט) מושפעים מחופשת הקיץ בארץ, והמחירים מזנקים בהתאם לביקוש הישראלי. ספטמבר-אוקטובר יקרים בגלל חגי תשרי שבהם ישראלים רבים טסים (למשל סוכות). נובמבר הוא שפל יחסי – אחרי החגים ולפני חופשת דצמבר – ובהתאם מחירי הטיסות יורדים. דצמבר מתפלג: תחילת החודש זולה, ושבוע כריסמס-סילבסטר יקר. ינואר-פברואר נחשבים Off-Season עולמי, אך עבור ישראלים זו בריחה מהחורף, אז הביקוש בינוני ומעלה (בעיקר סביב ט"ו בשבט/פברואר). מרץ-אפריל שוב נמוכים יותר (למעט פסח אם יוצא באפריל, ואז מחירי אותו שבוע ספציפי יעלו).

מלונות וחבילות: עלות המלונות מושפעת פחות מעונתיות ישראלית ויותר מעונתיות כללית ומזג אוויר. העונה היבשה בסיישל היא מאי-ספטמבר, ולכן בקיץ ישנה תפוסה גבוהה של תיירים אירופאים. לכן דווקא יולי-אוגוסט בלינה עלולים להיות יקרים. מנגד, באוקטובר-נובמבר (סוף יובש, תחילת גשמים קלים) מלונות נותנים הנחות – תקופה טובה לנצל חבילה. פסח הוא תופעה מעניינת: הוא יוצא לרוב באפריל, מזג האוויר אז טוב, וישראלים רבים יוצאים לחופשה – מה שגורם למחירים לעלות לטווח גבוה מהרגיל של אפריל. ואכן באפריל 2024 נשבר שיא ישראלי בביקוש בסיישל. לסיכום, החודשים המשתלמים ביותר לחבילות הם מאי-יוני ונובמבר, והיקרים ביותר אוגוסט ודצמבר-ראש השנה האזרחית.

כדאי לציין שמחירי סיישל גם תלויים בהיצע התשתיות. מספר החדרים בסיישל מוגבל – זה לא יעד עם מאות מלונות – ולכן כשהתפוסה גבוהה המחירים מזנקים. בשנים האחרונות נפתחו עוד כמה אתרי נופש, אך עדיין: להזמין מראש זה שם המשחק, במיוחד לעונה מבוקשת, כדי לנעול מחיר סביר.

עונות תיירות ומזג האוויר בסיישל

איי סיישל נהנים כאמור מאקלים טרופי נוח כל השנה, ללא הפרשי טמפרטורה גדולים. הטמפרטורות ביום נעות בדרך כלל בין 28°C ל-32°C, ובלילה יורדות לכ-24°C. אין בסיישל חורף קר כלל, אבל ישנם הבדלים בכמות המשקעים ורוחות המונסון אשר מגדירים שתי עונות תיירות עיקריות:

• עונה "יבשה" וקרירה יחסית: חודשי מאי עד ספטמבר – אלו חודשי הדרום-מזרחיים (רוחות דרום-מזרחיות). בתקופה זו מזג האוויר יציב, לחות מעט נמוכה יותר, ופחות גשמים. יולי-אוגוסט הם החודשים עם הכי פחות גשם בשנה בסיישל, אם כי "פחות גשם" בסיישל עדיין אומר מדי פעם ממטר טרופי קצר. תקופה זו אהובה על חובבי צלילה ושנירקול כי הים רגוע יותר ויש ראות טובה במים. זה גם שיא עונת התיירות מבחינת אירופה (חופשת קיץ), מה שגורר מחירים גבוהים יותר כאמור.
• עונה "רטובה" וחמה יותר: חודשי אוקטובר עד אפריל – רוחות צפון-מערביות מביאות לחות וגשמים. במיוחד החודשים נובמבר-פברואר עשירים במשקעים, ושיא הגשם הוא בדצמבר-ינואר (לעיתים 300 מ"מ גשם בחודש). עם זאת, גם בעונה הרטובה, סיישל אינה קרה לעולם – הטמפרטורות נשארות בסביבות 30°, והגשם טרופי: חזק אך קצר, ולאחריו מפציע שוב השמש. למעשה, רבים מהתיירים (וגם המקומיים) מעדיפים את העונה הרטובה כי הטבע ירוק במיוחד, והחופים ריקים יותר. בנוסף, אפריל ואוקטובר הם חודשים יוצאי דופן: אלו עונות מעבר ללא רוחות חזקות – הים חלק, מזג האוויר חם מאוד (לעיתים 32-33°) אבל הצלילה אז בשיאה בזכות ים שקט, והגשמים עדיין מתונים יחסית.

חשוב להבהיר: בסיישל אפשר לטייל כל השנה. אין "OFF season" שבו הכל סגור. אפילו בעונת הגשמים, לרוב מדובר בגשם בלילה או מוקדם בבוקר, ויום טיול שיכול להתפתח כרגיל. תיירים מישראל יכולים אפוא לנצל כל חודשי השנה לחופשות – בחופש הגדול, בחגי תשרי, בחורף כשקר בארץ, או באביב. אכן, רבים מהישראלים בוחרים לברוח מהחורף הישראלי לטובת חופי סיישל בחנוכה או בינואר, כאשר בארץ קריר ובאירופה קפוא, ובסיישל שמש קיצית. מנגד, אחרים נהנים לקפוץ לסיישל דווקא בקיץ שלנו כהחלפה ליעד אירופי – שכן כפי שהוסבר, בסיישל תמיד קיץ 😊.

מבחינת אירועים מיוחדים ועומסים:
בסוף אוקטובר נערך בסיישל "הפסטיבל הקריאולי", וגם מרתון סיישל מתקיים לעיתים במאי – אירועים שיכולים להביא תוספת תיירים (אם כי לא בהיקף ענק). גם חגים מקומיים (כמו חגיגות העצמאות ביוני) עשויים להשפיע קלות על זמינות שירותים. עבור התייר הישראלי, אין צורך לתזמן את הביקור לאירוע ספציפי – רוב מגיעים בשביל הטבע והנופש עצמו. אבל כדאי לדעת על הפסטיבל הקריאולי למשל, שבו יש מופעי תרבות, מוזיקה ואוכל מקומי, חוויה נחמדה אם אתם באותה תקופה.

לסיכום, מזג האוויר בסיישל הוא אחד היתרונות של היעד – אין תקופה "גרועה" לבקר, והשאלה היא רק העדפותיכם (יבש ועמוס או לח ורגוע) והתקציב. עבור מי שמחפש לחסוך, חודשים כתמוז או חשוון (יולי או נובמבר) יכולים להיות בחירה מצוינת: מזג אוויר טוב ומחירים נסבלים.

מלונות זולים ומומלצים בסיישל

סיישל מציעה מגוון אפשרויות לינה – מהאתרים המפוארים ביותר ועד גסטהאוסים פשוטים. המטייל המחפש מלונות זולים או תמורה טובה למחיר ישמח לגלות שבשנים האחרונות צצו לא מעט בתי הארחה, דירות ובונגלוס נוחים במחירים נגישים. בחלק זה נספק המלצות על מקומות לינה משתלמים, ונשתף טיפים לניצול מיטבי של תקציב הלינה.

המגמה – דירות וגסטהאוסים במקום ריזורטים

מטיילים רבים, ובפרט ישראלים, בוחרים לוותר על הריזורטים היקרים וללון במקום זאת בגסט-האוסים מקומיים, דירות נופש או בקתות עם מטבח. הסיבות ברורות: המחיר יכול להיות שליש ממלון 5★, ואפשר לחוות אירוח מקומי ואותנט. גם מטיילים שומרי כשרות או משפחות אוהבות את האופציה הזו, כי הדירות מגיעות עם מטבח מאובזר, מה שמאפשר לבשל בעצמכם אוכל שהבאתם או קניתם בסופ – וחוסך עלויות מסעדה. באיי סיישל יש כיום עשרות אפשרויות כאלה בכל אי מרכזי, החל מווילות יוקרה להשכרה וכלה בחדרי אירוח פשוטים בבתי משפחה.

ריכזנו רשימת מלונות ודירות מותאמים למטייל הישראלי – בפרט כאלה עם מטבחון ושירות עצמי. ברשימה זו שמות כמו Jamelah Beach Guest House (ממוקם באי מאהה), The Ridge Residence, La Villa Therese ועוד. נביא דוגמה כדי להבין את האיכות: גסטהאוס Jamelah Beach זוכה לציון 8.3 בבוקינג, ממוקם ישירות על חוף ים (כמעט פרטי לאורחי המקום), מציע אפשרות בישול בחדר, ומנוהל על ידי זוג מקומי אדיב במיוחד. יש בסמוך מכולת נגישה, המחיר מאוד זול יחסית, והחדרים נקיים ומאובזרי. זו דוגמה אחת מני רבות איך באותו מחיר של לילה אחד בריזורט מפואר, אפשר ללון 3-4 לילות בגסטהאוס נחמד עם אווירה ביתית.

מי שמחפש לוקסוס ופינוק ללא פשרות ימצא בסיישל מלונות מדהימים: Four Seasons, Six Senses Zil Pasyon, Constance Ephelia, North Island ועוד – עם וילות פרטיות, בריכות אינסוף ושירות אישי. אלא שהמחירים שם מגיעים גם ל-$1,000 ללילה ומעל. אם זה במסגרת התקציב – נפלא. אך רוב המטיילים מוצאים פתרון ביניים: לשלב. יש הנוהגים לקחת בתחילת הטיול או בסופו לילה או שניים במלון יוקרתי כדי "לטעום" את החוויה, ואת שאר הלילות ללון במקומות זולים יותר. כך נהנים משני העולמות – גם חסכון וגם קצת פינוק. למשל, זוג סיפר ששילב 2 לילות בריזורט Kempinski המפואר, ולאחר מכן 4 לילות בדירה מקסימה בקרבת החוף – וחווייתם הייתה מושלמת.

היכן לחפש מלון זול?

באי מאהה (הגדול), ריכוז מקומות הלינה הגדול ביותר. בחוף המערבי (אזור Beau Vallon הפופולרי) יש הרבה דירות נופש. גם באזור Anse Royale בדרום-מזרח מאהה תמצאו גסטהאוסים שקטים. מחירי חדר זוגי בגסטהאוס במאהה מתחילים ב-€70-100 לליל. במאהה פועלים גם כמה הוסטלים (Dormitories) בסיסיים – לא מאוד נפוץ, אך יש לקהל התרמילאים.

באי פרלין – ידוע במלונות הבוטיק שלו, אך גם כאן יש מבחר דירות. לדוגמה, כפר הנופש Cote d’Or Chalet מציע דירות עם מטבח סמוך לחוף קוט-ד'אור היפה במחיר ידידותי. ישנם בתי הארחה משפחתיים בכפרים ליד שמורת ואלה דה מאי, בהם אפשר לקבל חדר ב-€80 כולל ארוחת בוקר ביתית. האי פרלין שקט יותר ממאהה, וזה מורגש גם במחירים – תמורת אותו תקציב תוכלו לשדרג רמה (למשל מלון 4★ בפרלין לעומת 3★ במאהה).

באי לה דיג – הקטן והרומנטי, יש פחות מלונות גדולים (אין ריזורטים כעלי-איים גדולים). רוב הלינה היא בגסטהאוסים ובמלונות בוטיק קטנים. לה דיג מעט יקרה בגלל ההיצע המצומצם וביקוש גבוה (האי אהוב במיוחד על זוגות בירח דבש). ועדיין, אפשר למצוא חדרי אירוח נחמדים בסביבות €100-150 ללילה. טיפ: ללון קצת בעומק האי (לא על החוף) – מרחק של 5-10 דקות רכיבה באופניים מהחופים – יכול לחסוך עשרות יורו ללילה. האי כה קטן שאפילו אם אתם לא "על הים", זו לא בעיה להגיע בכל רגע לחוף.

הזמנה: מומלץ להשתמש בפלטפורמות אמינות כגון Booking, Airbnb (יש היצע לא רע בסיישל של דירות פרטיות), או Agoda. אתרים מקומיים כמו SeyVillas או Seychelles.travel (האתר הרשמי) גם מספקים רשימות של מקומות לינה מורשים.
יתרון של הזמנה דרך Booking ודומיו – לעיתים ניתן לבטל ללא עלות די סמוך ולהגיב לשינויים (חשוב בעידן טיסות שמשתנות). בנוסף, תקראו את חוות הדעת של מטיילים ישראלים – רבים מהם משבחים את יכולת בעלי הגסטהאוס לעזור בתכנון, השכרת אופניים, הכנת אוכל כשר כשמביאים מצרכים, וכו’.

דוגמת מקום אירוח זול שמומלץ: Waterfall Accommodation במאהה – גסטהאוס קטן עם ציון 8.7, במיקום פסטורלי על צלע הר עם נוף ליער ולים. ארוחת בוקר טובה, חדרים עם מרפסת פרטית ונוף לג'ונגל, ובריכה קטנה מוקפת טב. המיקום קצת מרוחק, אך מי שמשכיר רכב ייהנה משקט ושלווה. המחיר סביב $100 לזוג כולל ארוחת בוקר – תמורה מצוינת אם אתם מחפשים שקט.
עוד אחד: La Villa Therese באנס רויאל (מאהה) – דירות מרווחות 2 חדרים עם מטבח, 2 דקות הליכה מחוף רחצה טוב, בסמוך סופרמרקט ומסעדות. משפחות ישראליות שהתארחו שם ציינו לטובה את המארחים המסייעים בכל וקירבת בית חב"ד (לשומרי המסורת). המחיר כ-€120 ללילה לדירה ל-4 אנשים – כלומר €30 לאדם, מחיר נדיר בסיישל.

מלונות זולים בסיישל הם אופציה נהדרת לחסוך בעלויות. אם מוכנים לוותר על שירות חדרים 24/7 ומסעדות גורמה במלון, תוכלו להתארח במקומות נקיים, נעימים ומסבירי פנים, ולהשתמש בכסף שחסכתם לחוויות ואטרקציות. רבים מהמטיילים מעידים שהמפגש עם בעלי הגסטהאוס המקומיים הוסיף המון לחוויה – ארוחות בוקר קריאוליות ביתיות, טיפים סודיים על האי וסיפורים מרתקים.

תחבורה פנימית – איך להתנייד בזול באיים

אחרי שנחתתם וסודר הלינה, עולה השאלה: איך להסתובב בין ובתוך האיים מבלי לקרוע את הכיס? התחבורה בסיישל יכולה להיות הוצאה לא קטנה אם לא מתכננים היטב, כי מוניות ורכבים פרטיים יקרים. נסקור את האפשרויות העיקריות – טיסות פנימיות, מעבורות, השכרת רכב, אוטובוסים, מוניות ואופניים – ואיך לחסוך בכל אחת.

טיסות פנימיות ומעבורות בין האיים

שלושת האיים העיקריים של סיישל (מאהה, פרלין, לה דיג) מחוברים במערך של טיסות קצרות ומעבורות מהירות:

• טיסה פנימית: אייר סיישל מפעילה מטוסי Twin Otter קטנים במרחק 15 דקות בין מאהה לפרלין. זוהי הדרך המהירה ביותר (וגם חווייתית – טיסה נמוכה מעל האיים). המחיר לכרטיס לכיוון הוא סדר גודל של €100 לאד. יקר יחסית לפרק הזמן, ולכן לא אפשרות "תקציבית" במיוחד. היא מתאימה למי שזמנו קצר ורוצה לחסוך שעה של הפלגה.
• מעבורות: שתי חברות – Cat Cocos ו-Cat Rose – מפעילות מעבורות מודרניות בין האיים. הנתיבים: מאהה-פרלין, מאהה-לה דיג, ופרלין-לה דיג. מעבורת מאהה-פרלין אורכת כשעה; מאהה-לה דיג ~90 דקות; פרלין-לה דיג 15 דקות. המחירים: למבוגר במעבורת מהירה, כ-$55 יורו לכיוון בממוצע (במחלקה רגילה. בפירוט: 63€ מאהה-פרלין, 75€ מאהה-לה דיג (ישירות. יש גם כרטיסים מוזלים לילדים (כ-30€. שימו לב שיש מחלקת "דק עליון" יקרה יותר בכ-10€. ניתן לחסוך גם כמה יורו אם מזמינים הלוך-חזור מראש. עבור מי שרגיש לים – המעבורת עלולה להיות קופצנית בים סוער, אז להצטייד בהתאם (גלולה נגד בחילה).
• בין פרלין ללה דיג: קו קצר של 15 דקות, עולה בערך 14€ לאדם לכיוון. מפעילה אותו Cat Rose במעבורת קטנה יותר. רבים עושים טיול יום מפרלין ללה דיג וחוזרים, וזה אמצעי נוח.

טיפ לחיסכון: אם אתם קבוצה של 3-4, לפעמים משתלם להזמין טיסת שכר קצרה בין מאהה לפרלין – יש טייסי “Island Hopper” מקומיים שיטיסו במטוס קל. המחיר דומה לכרטיסים הרגילים אך חוסך זמן המתנה. בכל מקרה, למטייל החסכן, המעבורת היא הדרך ללכת – אפשר גם לשבת במחלקה הזולה (תחתון) וליהנות ממיזוג טוב בפנים. רצוי להזמין כרטיסי מעבורת מראש אונליין (למשל באתר Seychelles Booking), במיוחד בעונה, כדי להבטיח מקום ולפעמים לקבל הנחה של כמה יורו.

השכרת רכב – כן או לא?

באי מאהה: השכרת רכב היא אופציה פופולרית לראות את כל פינות האי בקצב שלכם. עלות השכרה יומית היא כ-40-50 אירו לקטגוריית רכב קטן (ידני. בנזין אינו זול במיוחד אך גם המרחקים קטנים. מה שחשוב לדעת: הנהיגה בסיישל היא בצד שמאל (כבישים בריטיים לשעבר), והכבישים – במיוחד במאהה – צרים ומתפתלים מאוד בהרי. נהגים חסרי ניסיון עלולים למצוא זאת מאתגר. כמו כן, אין שוליים ולעיתים אין מעקות, לכן הנהיגה דורשת ריכוז. מטיילים רבים העידו שאם נוהגים, הנהג "מפסיד" את הנוף כי עיניו על הכבי. לכן, אם התקציב מאפשר, חלקם שוכרים נהג מקומי (מונית) ליום שלם לסיור באי, במקום רכב. מחיר יום סיור במונית במאהה: כ-€130-200 לכל היו. זה אמנם יותר מרכב שכור, אבל אם אתם 3-4 אנשים, הפער מצטמצם, וכולם יכולים לשבת ולהסתכל על הנוף. למשל, נהג בשם דיוויד (המוזכר במקורות מטיילים) מציע יום סיור ב-€130 כולל עצירות בכל החופים שתרצ. לעומת זאת, השכרת רכב + דלק + סיכון שרק נהג אחד נהנה פחות – לשיקולכם.

באי פרלין: אפשר לשכור רכב גם בפרלין (יש חברות במזח ובשדה התעופה). הכבישים בפרלין רגועים יותר ממאהה, אך עדיין צד שמאל. המחיר דומה – כ-€40-50 ליום. רבים מוותרים על רכב בפרלין ומשתמשים באוטובוסים ומוניות לפי הצורך (האי קטן). אך אם רוצים חופש מלא – רכב יעזור להגיע למקומות כמו חוף אנזה לזיו (Anse Lazio) מוקדם בבוקר לפני שהאוטובוסים מגיעים.

באי לה דיג: אין כלל צורך ברכב – אין חברת השכרה ואין כמעט מכוניות (רק קומץ רכבי שירות). התחבורה היא אופניים או מיני-חשמליות של המלונות.

בשורה התחתונה, עבור תקציב מוגבל: ניתן לוותר לגמרי על רכב ולהתבסס על תחבורה ציבורית ומוניות נקודתיות, כפי שנפרט כעת.

תחבורה ציבורית – אוטובוסים ומעבורות מקומיות

אוטובוסים במאהה ובפרלין: הממשלה מפעילה את חברת SPTC – קווי אוטובוס ציבוריים באיים המרכזיים. מדובר באוטובוסים פשוטים (לא ממוזגים ברובם), אבל זולים בטירוף: התעריף הוא קבוע לכל נסיעה – רק 7 רופי סיישלי (SCR) במאהה, וכ-10 SCR בפרלי – שזה בערך 2-3 שקלים! כן, במחיר של פחות משקל לדקה… תוכל לחצות את כל מאהה. האוטובוסים עוצרים בכל הכפרים והחופים המרכזיים. היתרון: חיסכון אדיר, ואפילו חוויה תרבותית – לנסוע עם המקומיים, לשמוע מוזיקה קריאולית באוטובוס ולהתגלגל בכבישים (זו נסיעה קופצנית בעליות וירידות, כיפית למדי. החיסרון: לוחות הזמנים לעיתים מרווחים – אוטובוס כל חצי שעה עד שעה בהרבה קווים, ולא פועל בלילה. תיירים מתוחכמים מדפיסים או מצלמים את הלו"ז (זמין במלונות או אונליין, ומתכננים בהתאם. לדוגמה, ממפרץ Beau Vallon לעיר ויקטוריה יש קווים תכופים, אך לחופים מרוחקים בדרום האי יש פחות נסיעות. גם בפרלין אפשר ומומלץ להשתמש באוטובוס להגיע משדה התעופה לכפר Bai St. Anne (מזח) או לחופים. שימו לב שאין אוטובוס בשדה התעופה של מאהה (צריך ללכת כמה דקות לתחנה בכביש הראשי).

מוניות: המוניות בסיישל יקרות מאוד – תעריף התחלתי כ-50 SCR ומטפס מהר. נסיעה של 3 ק"מ יכולה לעלות 250-300 SCR (כ-₪70. לכן, אם אתם חייבים מונית – למשל בלילה או לנסיעה עם הרבה כבודה – התכוננו למחיר גבוה. רצוי לסכם מחיר מראש עם הנהג, כי אין מונה בדרך כלל. לדוגמה, נסיעה מנמל התעופה של מאהה למעבורת ויקטוריה (15 ק"מ) עולה בסביבות $30-40. לשם השוואה, שאטל ציבורי מאורגן בין השדה למעבורת מוצע ב-10 אירו לאד. כלומר, למשפחה של 4 זול יותר מונית, אבל ליחיד – עדיף השאטל. בהקשר זה, חברות המעבורת מציעות שירות הסעות בשעות העגינה – במאהה מהשדה למזח ולהפך, ובפרלין מהמעבורת למלונות העיקריים – במחירים נוחים (בדוגמה למעלה 10€ מבוגר, 5€ ילד. אפשר לברר באתר Cat Cocos או בעת רכישת הכרטיס.

אופניים ולה דיג: בלה דיג זו ברירת המחדל. השכרת אופניים עולה כ-100 SCR ליום (~7€). המלונות רבים נותנים אופניים כחלק מהחדר או בהשכרה מסובסדת. הכבישים שם שטוחים וקצרים, אז זו דרך מקסימה להתנייד. גם במאהה ובפרלין ניתן לשכור אופניים, אך הכבישים פחות מתאימים (עליות, אין שבילי אופניים). בכמה חופים פופולריים במאהה יש אפשרות לשכור אופניים לפי שעה – אך זה יותר לגימיק, כי לא תדוושו למשל מוויקטוריה עד חוף Anse Intendance… (מרחק רב).

טיפים וחיסכון בתחבורה

• סיור עצמי באוטובוס: אפשר בקלות לתכנן יום טיול עם אוטובוסים: למשל, במאהה – קחו אוטובוס מוויקטוריה למורן בלנק (פארק לאומי בגובה), טיילו שם, המשיכו באוטובוס לחוף Port Launay, חזרו דרך כפר Beau Vallon – וכל זה בכמה שקלים. חוויה שכמעט לא עולה כסף לעומת סיור מודרך שיכול לעלות מאות דולרים.
• השכרת רכב חצויה: ביום המעבר בין האיים, החזירו את הרכב מוקדם כדי לא לשלם יום נוסף כשאתם על מעבורת. לחילופין, חלק מהחברות מאפשרות החזרה במזח.
• Car Pooling: אם פגשתם זוג או משפחה ישראלית נוספת במלון, שקלו לחלוק יחד מונית גדולה לטיול יום או לשדה תעופה. פיצול העלות יהפוך זאת לכדאי.
• הזמנת מונית מקומית: בתי הארחה רבים עובדים עם נהגי מוניות "משפחתיים" אמינים שמציעים מחיר קצת נמוך מהנהוג לתיירים מזדמנים. תמיד אפשר לשאול את בעל הגסטהאוס אם יש לו "בן דוד נהג" שיוכל להסיע אתכם במחיר סביר. לרוב זה אכן משתלם.
• אפליקציות תחבורה: אין ממש אובר או GETT בסיישל. כדאי להצטייד מראש במפת גוגל אופליין של האיים ובלו"ז אוטובוסים מודפס.

בשורה התחתונה, הדרך הזולה ביותר להתנייד בסיישל היא לשלב אוטובוסים (למרחקים ארוכים), הליכה ואופניים (בחופים ובמרכזי הערים) ולהימנע ככל האפשר ממוניות. השכרת רכב תייקר את הטיול משמעותית, אך אם אתם 4 ויותר – ייתכן וזה ייצא פחות או יותר אותו דבר כמו מוניות לכל התקופה. חוויית הנסיעה בתחבורה המקומית מוסיפה רובד לטיול – בין אם זה לצחוק עם מקומיים באוטובוס מקפץ או לשוט במעבורת לצד דולפינים. עם מעט תכנון, תוכלו להגיע לכל נקודה תיירותית בסיישל גם בתקציב דל.

אטרקציות מומלצות לפי תקציב

סיישל מציעה שפע של אטרקציות, מטבע עוצר נשימה ועד פעילויות ספורט ימי. חלק מהדברים חינמיים לחלוטין, בעוד אחרים עלולים להיות יקרים. כאן נפרט מה מומלץ לעשות בנסיעה לסיישל, בהתאם לתקציב – מה אפשר לעשות בלי להוציא אגורה, במה כדאי להשקיע ואם כבר משלמים, כיצד לחסוך בעלויות.

פעילויות חינמיות (או כמעט חינמיות)

1. בטן-גב בחופים: העונג העיקרי – פשוט ללכת לחוף יפה, לשכב על החול ולשחות – הוא לגמרי בחינם. רוב מוחלט של החופים ציבוריים לחלוטין, גם אם יש לידם מלו. תוכלו לבלות ימים שלמים בין חופים שונים בלי לשלם שקל. כמה מהחופים הטובים ביותר: Anse Lazio (פרלין) – חוף בתולי מדהים שתמיד מוזכר בטופ העולמי; Anse Coco (לה דיג) – דורש הליכה רגלית של חצי שעה בג'ונגל, אבל מתגמל בבדידות; Beau Vallon (מאהה) – חוף תיירותי אך נעים מאוד, עם שקיעות יפות. מלבד שחייה ושיזוף, אפשר ליהנות מצפייה בציפורים אקזוטיות (מיני שיחוררים תוכיים, טרופים) או בצבי ענק המשוטטים חופשי בחלק מהחופים בפראלין ובקוריוז. גם שנירקול מהחוף זה משהו שניתן לעשות כמעט בכל חוף – שכרו מסכת שנורקל בחנות או הביאו מהבית (כדי לחסוך השכרה יקרה – טיפ שיבוא בהמשך.
   הערה: יוצא מן הכלל אחד הוא חוף Anse Source d’Argent (לה דיג) – הנחשב בעיני רבים ל"יפה בעולם". החוף נמצא בתוך שטח פרטי (L’Union Estate) וגובים דמי כניסה 150 רופי (כ-11€) לאד. זה למעשה כרטיס לפארק שמקנה גישה גם למטע וניל, חוות צבים וכמובן לחוף ולסלעי הגרניט המפורסמים שלו. כמעט כולם מוכנים לשלם, כי זה דיל טוב – חוף כזה שווה את זה. טיפ: לכו בבוקר מוקדם או אחרי 16:00 – יש האומרים שבשעות אלו אין מי שבודק כרטיס… אבל רשמית, הכרטיס הוא ליום שלם, אז עדיף לשלם ולהישאר כמה שעות טובות.
2. טרקים וטיולי טבע רגליים: הכניסה לרוב מסלולי ההליכה היא ללא עלות. למשל, מסלול Morne Blanc במאהה – טיפוס של 1.5 שעות בג'ונגל עננים עד לתצפית מדהימה בגובה 660 מ' – חינם (יש רק רישום עצמי בכניסה). Anse Major Trail – מסלול מקסים לאורך קו החוף הצפוני במאהה, המוביל לחוף מבודד – גם בחינם. בפראלין, מסלול Glacis Noir לוקח אתכם לתצפית ונמשך כשעה. אפילו בלה-דיג יש שביל יער קטן לנקודת תצפית יפה (Bellevue). ישנם רק שני אתרי טבע בתשלום: שמורת Vallée de Mai בפרלין, אתר מורשת עולמית שבו צומחים דקלי הקוקו-דה-מר הנדירים, עם דמי כניסה של 350 SCR (~€20) למבוג. ביקור שם מומלץ מאוד למרות העלות – זו "יער גן עדן" אמיתי ולראות את הקוקו דה מר הענקי זו חוויה ייחודית לסיישל. אתר נוסף בתשלום סמלי הוא שמורת Fond Ferdinand (גם בפרלין) – שם דמי כניסה 150 SCR, אלטרנטיבה זולה יותר לוואלה דה מאי, ופחות צפוף (ויש גם קוקו-דה-מר).
   טיפ: קחו איתכם נעלי ספורט קלות (או סנדלי טיולים) – מסלולים רבים בוציים או סלעיים. והצטיידו בתרסיס נגד יתושים, במיוחד במסלולים ביער עמוק.
3. ביקור בשווקים ובעיירות: סיירו בשוק סיר סלוין-קלארק (Sir Selwyn Clarke Market) בויקטוריה – שוק מקומי ססגוני של דגים טריים, פירות אקזוטיים (מנגו, פפאיה, קרמבולה), תבלינים (וניל, פלפל) ומלאכות יד. הכניסה חופשית, כמובן – זו חוויה תרבותית. ויקטוריה עצמה היא עיר הבירה הקטנה בעולם – סיבוב ברגל של שעה יכסה את השעון המפורסם, גני המלוכה ושדרת העסקים. בעיירה באי לה דיג (La Passe) אפשר לצפות בחיי היומיום הכפריים, ובפראלין – לבקר בכפר Baie Ste. Anne או Grand Anse. הכל ללא עלות, אלא אם תתפתו לקנות מזכרות. אגב, מחירי המזכרות (תבלינים, מגנטים וכו') נוטים להיות זולים יותר אצל רוכלים בחופים מאשר בחנויות דיוטי פרי. אפשר להתמקח מעט, במיוחד אם קונים כמה פריטים.
4. מפגש עם חיות בר: בסיישל תוכלו לראות צבי ענק באופן חופשי באי קוריוז (Curieuse) – שם פועלת שמורה פתוחה עם עשרות צבים משוטטים. ההגעה לקוריוז היא בסירה (בתשלום, ניגע בה בהמשך), אבל הצבים עצמם – חינם לצפות ולצלם. גם בלה דיג יש כמה צבי יבשה ענקיים בחווה חופשית ליד חוף אנד סורס ד'ארז'אן, ואם באתם לשם – ראו אותם כחלק מהביקור. עוד מפגש מיוחד: צבי ים – בחופי Silhouette ו-Denis (אם תגיעו לאיים אלה) יש עונת הטלה. אבל גם במאהה ובאיים המרכזיים לפעמים רואים צבת ים מגיחה. זו כמובן מזל, ולא עולה כלום.
5. כנסיות ומקדשים: ויקטוריה מתהדרת בכמה כנסיות קתוליות נאות (כמו קתדרלת הלב הקדוש) וכן במקדש הינדו צבעוני (Arul Mihu Navasakthi) במרכז העיר – הכניסה חופשית, חוויה קצרה ומעניינת של פסיפס דתי שסיישל מצטיינת בו.

אטרקציות בתשלום – וכיצד לחסוך

1. צלילה עם בלוני אוויר (Scuba Diving): סיישל הוא גן עדן לצוללים – אתרי צלילה עם כרישי שונית, חתולי ים, אלמוגים נדירים. מועדון צלילה ממוצע מציע צלילת הכרות (חד יומית) בסביבות €120, וצלילה מודרכת למורשים ~€60 לצלילה (לא כולל ציוד). זה לא זול, אך זול יותר ממלדיביים למשל. אם תקחו חבילות של כמה צלילות תקבלו מחיר טוב יותר פר צלילה. כדי לחסוך, אפשר להביא חלק מהציוד אתכם (וסנאפרים לפה). אם אתם ללא רשיון, אפשר לשקול קורס צלילה שלם במועדון מקומי – 3-4 ימים שבסופם תוסמכו (עלות סדר גודל €500). זה ניצול טוב של יעד יפה גם ללמידה וגם לחוויה.
2. שנורקלינג בסירה: חוץ מלשנרקל עצמאית, פופולרי לקחת סיור שנורקלינג לאתרים רחוקים מהחוף, עם מדריך. למשל, הפלגה לפארק הימי סנט אן (סמוך למאהה) עם עצירות שנירקול – עולה בסביבות €100 לאדם, כולל ציוד וארוחת צהריי. כדי לחסוך, אפשר להזמין מחוץ למלון – בבאסטה בבאי השכרת סירה פרטית שתחלקו כמה אנשים, או להצטרף לסיור עם סוכנים מקומיים (לעיתים יש ישראלים שמארגנים – כפי שרומזים מקורו ). שימו לב שלעיתים במלון יקחו עמלה – הזמנה ישירה תחסוך כ-10%. טיפ נוסף: בפארק הימי Sainte Anne, אם תשכרו קיאק שקוף (זכוכית) ב-Beau Vallon ותחתרו מעט, תוכלו לראות חלק מהשוניות בלי לשלם על הפלגה יקרה.
3. שיט יומי לאיים אחרים: אטרקציה פופולרית היא שייט מלא ביום – למשל, שייט מפרלין ללה דיג ובחזרה, כולל ביקור בכמה איים קטנים, ארוחת צהריים ואופניים בלה דיג. מחיר חבילה כזו ~€160-200 לאד. לא זול, אך מקיף הרבה. אם רוצים לצמצם עלות, אפשר לעשות בעצמכם: לקחת מעבורת ציבורית לפרלין (או לה דיג) בבוקר, לטייל עצמאית ולחזור אחה"צ – תחסכו חצי מהעלות, אם כי תחוו פחות איים באותו יום. יש גם טיול יומי לאי קוקוס ולאיל-סנט-פייר (שנירקול סביב סלעים מיוחדים) – שווה מאוד אם התקציב מרשה.
4. ספורט ימי: אופנוע ים, גלישת רוח, פדל-בורד – פעילויות אלו מוצעות בעיקר במאהה (Beau Vallon) ובאיים הפרטיים. המחירים די סטנדרטיים – כ-$40 לחצי שעה אופנוע ים, $20 לשעה פדלבורד וכו'. אם רוצים, לפעמים ניתן להתמקח בשטח במיוחד בשעות חלשות. אבל בגדול, אלו מותרות. חינמי חלופי: קחו קיאק זוגי שהמלון מציע (או אפילו במחיר סמלי) וסיירו לאורך החוף – כיף לא פחות.
5. דיג במים עמוקים: סיישל פופולרית גם לחובבי דיג. השכרת סירת דיג חצי יום עשויה לעלות $600-800 (סירה עד 4-6 אנשים). אם מתחשק לכם, נסו למצוא עוד נופשים במלון המעוניינים ולחלוק עלות.
6. ספא ועיסויים: בכל מלון יוקרתי יש ספא, והמחירים גבוהים (עיסוי 60 דק' ב-$100+). אלטרנטיבה: מעסים מקומיים פרטיים – למשל, יש מעסים מוסמכים שמגיעים עד אליכם (לגסטהאוס) ויעשו עיסוי ב-€50-60. שאלו בבעלת הבית, לעיתים תכיר מישהו.

כסף וחסכון באטרקציות:

• בידקו אם יש כרטיס משולב – לעיתים נמכר Pass הכולל כמה אטרקציות יחד בהנחה, למשל כניסה לוואלה דה מאי + יום שיט + מוזיאון – שאלו במשרד התיירות בוויקטוריה.
• הזמינו יחד כקבוצה – הרבה סיורים יתנו הנחה של 10% אם יש מעל 4-5 אנשים.
• הימנעו מהזמנה דרך "Beach Boys": בחופים מסוימים (כמו Beau Vallon, La Digue) ייגשו אליכם מקומיים המכונים "נערי חוף" ויציעו סיורי יום בזול. יש דיווחים שחלקם בסדר גמור, אבל אחרים פחות מקצועיים. היו שטענו שזו "דיס-המלצה" להזמין מה. עדיף להזמין דרך גורם רשמי או בהמלצת המלון, כדי לא ליפול בהבטחות שווא.

טיפים לחיסכון ממטיילים אמיתיים

אין חכם כבעל ניסיון – אז מה אומרים אלה שכבר היו בסיישל על הדרכים הטובות ביותר לחסוך כסף ולהימנע מהוצאות מיותרות? ריכזנו כאן אוסף של טיפים אותנטיים כפי שעלו מבלוגרים, פורומים ורשתות חברתיות, אשר יסייעו לכם לטייל חכם יותר בתקציב מוגבל:

• אוכל רחוב וקניות בסופר: "האוכל במסעדות בסיישל יקר בטירוף – פסטה פשוטה עלתה לי 300 רופי (~75 ש"ח)!" מספרת בלוגרי. הפתרון שלה היה לפנות לדוכני Take-away המקומיים: "בסיישל מלא מקומות טייק-אווי קטנים, ממש לצד הכביש הראשי, שמוכרים מנות קריאוליות בזיל הזול – 75-100 רופי לארוחה גדולה של קארי דג או עוף עם אורז וסלט. המקומיים אוכלים שם, וזה טעים ומשביע. הטיפ כאן הוא: אל תאכלו רק במסעדות תיירים במלון, חפשו את המזנונים והמשאיות אוכל – תחסכו המון ותחוו את האוכל האמיתי. בנוסף, קניות בסופרמרקט: קנו מים, חטיפים, פירות ובירות בסופר במקום במלון. למשל, בקבוק בירה מקומית SeyBrew בסופר עולה ~15 SCR (כ-4 ש"ח), בעוד שבבר במלון אותה בירה יכולה לעלות 50 SCR. מטיילים ממליצים לקנות בהתחלה "סטוק" בסופר גדול (כמו STC Supermarket בוויקטוריה, או Hypermarket החדש. כך גם לגבי אלכוהול – "מומלץ להביא אלכוהול פטור ממכס מהדיוטי או לקנות את הרום המקומי טקאמקה בסופר. ובקשר למסעדות – אם בכל זאת רוצים ערב רומנטי במסעדת שף, בחרו צהריים (תפריט עסקי) שהוא זול יותר, או שתו מים במקום יין (בקבוק יין מיובא שם עולה כמו ארוחה).
• הביאו ציוד חיוני מהבית: "אל תקנו בסיישל מה שאפשר להביא מהבית – במיוחד קרם הגנה, שמשקפיים וציוד צלילה!" – עצה שחוזרת על עצמה. קרם הגנה עולה שם ~$15 לבקבוק קט. במילים אחרות, להצטייד מהארץ בפריטים יקרים. כנ"ל ציוד שנורקלינג – "תביאו שנורקל ומסיכה משלכם במקום לשכור (השכרה יכולה להיות $10-15 ליום). עוד דבר קטן – שקיות חטיפים/אגוזים: נשמע מוזר, אבל חטיפים מיובאים יקרים בסיישל. אם אתם אוהבים לנשנש – כמה חבילות מהבית יחסכו כסף ושיטוט.
• המרת כסף חכמה: רופי סיישלי אינו סחיר בישראל, אז תגיעו עם יורו או דולר. רבים ממליצים להמיר סכום קטן בשדה התעופה כדי לקבל כמה רופי לימים הראשונים, ואז לעקוב איפה השער טוב. לעיתים המלונות עצמם ממירים לאורחים ללא עמלה. כמו כן, תשלום במטבע זר: בתי מלון וספקי תיירות יקבלו יורו/דולר, אבל שער ההמרה שייתנו גרוע. עדיף למשוך רופי מכספומט או להמיר ולהשתמש במטבע המקומי לתשלום כשאפשר. טיפ נוסף: לשלם באשראי רק היכן שחייבים – חלק מהעסקים גובים עמלת 3% על כרטיס אשראי.
• תחבורה ציבורית במקום מוניות: "מוניות פה הן לא אופציה אם אתם בתקציב. נסיעה של 2 ק"מ – 260 רופי! משתף גולש בפורום. במקום, הוא ממליץ על האוטובוסים (כאמור 7 רופי נסיעה) – "האוטובוס הוא גם אטרקציה – קופץ במעלה ובמורד הגבעות בכביש על הים!. כמעט כל מקום נגיש באוטובוס או בשילוב הליכה. "תזמנו יציאה מוקדם – כי אוטובוס עלול לאחר/להגיע מלא ותצטרכו לחכות לבא". בשעות הלילה – כן, אולי תצטרכו מונית כי אין אוטובוס – אז לכל הפחות השתדלו לא לנסוע לבד (פיצול עלות). עוד פתרון: תפסו טרמפ! בסיישל יש תרבות של טרמפים בקרב המקומיים. כשתיירים עושים זאת, לרוב מישהו עוצר (כמובן היו זהירים, אך בסיישל זה די בטוח). מקומי שלקח אותנו בטרמפ סירב לקחת כסף.
• לתכנן יום בלי הוצאות: נסו לשבץ במסלול לפחות יום אחד "זול" – יום שלם שבו אין הוצאה גדולה. למשל, יום שבו נוסעים באוטובוס לכמה חופים, אוכלים סנדוויצ'ים מהסופר וצופים בשקיעה. יום כזה מאזן ימים אחרים בהם שילמתם על צלילה או סיור. רבים מעידים שקל מאוד ליהנות בסיישל גם מבלי לפתוח את הארנק, כי היופי בחוץ והוא חינמי.
• קניות מזכרות בסוף הטיול: מחירים למזכרות (כמו תבלינים, אמנות מקומית) עשויים להשתנות ממקום למקום. מטיילים מציעים לא למהר לקנות בפעמים הראשונות שרואים, אלא להמתין לוויקטוריה ביום האחרון או לחנויות בדיוטי פרי של סיישל (מפתיע, אך חלק מהמוצרים המקומיים – למשל מוצרי וניל וקוקו דה מר – לפעמים זולים יותר בחנות הדיוטי).
• Sim מקומי או WiFi? אם אתם חייבים תקשורת, כרטיס סים מקומי של Airtel או Cable & Wireless עם חבילת גלישה עולה כ-700 SCR (בערך ₪160) ל-15GB. אפשר לרכוש בשדה. זה לא זול, אבל לשבוע יספיק. יש גם eSIM שמוכרים אונליין מראש. מצד שני, רוב המלונות מציעים WiFi חינם לפחות בלובי, אז אפשר להסתדר בלי סים. תלוי כמה אתם רוצים להיות מחוברים. יש הטוענים שדווקא טוב להתנתק קצת – גם חיסכון כספי וגם חופש נפשי 😊.

לסיכום סעיף זה, אוסף העצות מתנקז לגישה: טיילו כמו המקומיים ככל האפשר. אכלו היכן שהם אוכלים, התניידו כפי שהם עושים, וקנו איפה שהם קונים. כך תוציאו הרבה פחות, וכנראה תחוו יותר. סיישל יכולה להיות יעד סופר-יקר למי שמתנהג כתייר מפונק, אבל למטייל החכם והצנוע היא יכולה להיות ידידותית בהרבה לכיס.

טעויות נפוצות שתיירים עושים בסיישל (וכיצד להימנע מהן)

אפילו בגן עדן עלולים לעשות טעויות שעולות ביוקר או פוגמות בהנאה. ריכזנו כמה שגיאות נפוצות שתיירים – כולל ישראלים – נוטים לעשות בסיישל, ונתן עצות להימנע מהן:

1. התעלמות מהמגבלות הטבע – שמש ויתושים: רבים מדי יום ראשון לטיול נשרפים בשמש הטרופית כי "לא הרגישו" תחת העננים. טעות! קרינת השמש בסיישל חזקה, לכן חובה להשתמש בקרם הגנה SPF גבוה כל שעתיים (וקרם שמגן גם במים). אחרת תבלו חצי טיול אדומים וכואבים. מצד שני, אל תדלגו על דוחה יתושים בערב – באזורי הצמחייה יש יתושים ועלולים להציק ללא הגנה. זה אולי נשמע פעוט, אבל טיול עלול להיפגם אם אתם מכוסים בעקיצות מגרדות (מלריה אין, אך עדיין מעצבן).

2. תכנון אובר-אמביציוזי במספר איים/לילות: תיירים לפעמים מנסים לדחוס ביקור בכל האיים בזמן קצר. למשל, 5 ימים – 3 איים. התוצאה: רוב הזמן במעברים ואריזות, פחות בהרפיה. מומלץ להתמקד – לפחות 2-3 לילות באי לפני מעבר. אפשר בהחלט לוותר על אי קטן אם אין זמן. גם ביקור באי הרחוק "אלדברה" או "סילואט" הוא פנטזיה שלרוב לא מציאותית לזמן ולתקציב (אלדברה מצריך טיסה מיוחדת יקרה). תכנון ריאלי יעלה את איכות החוויה.

3. ויתור על ביטוח נסיעות מקיף: סיישל אולי בטוחה, אבל תאונות יכולות לקרות (חתך מריף, תאונת קורקינט, מחלה). מערכת הרפואה שם מוגבלת. חשוב מאוד לבוא עם ביטוח נסיעות כולל פינוי. היו מקרים שתיירים נאלצו לשלם הון על פינוי בהיעדר ביטוח. כמו כן, ביטוח יכסה ביטול טיול במקרה חירום (בשנה האחרונה, מי שלקח ביטוח עם סעיף סיכול מלחמה למשל יכול היה לקבל החזר כשבוטלו טיסות באוקטובר 2023).

4. המרת יותר מדי כסף למטבע מקומי מוקדם מדי: חלק עושים טעות וממירים את כל התקציב לרופי בנחיתה. ואז נשארים עם עודפים (שקשה להמיר חזרה) או מגלים שיכלו לשלם ביורו במלון. עדיף להמיר בהדרגה או למשוך מכספומט לפי הצורך. עוד שגיאה – לשמור את כל הכסף המזומן באותו מקום: תמיד פזרו על כמה מקומות/אנשים, לבל יאבד.

5. נהיגה לא זהירה: כבר הוזכר, אבל ראוי להדגיש: תיירים מורגלים בנהיגה ימנית לפעמים שוכחים בסיבוב ועולים על הנתיב ההפוך – בסיישל זה מתכון לתאונה חזיתית. בנוסף, נסיעה בלילה בכבישי מאהה יכולה להיות מאתגרת ללא תאורה. אם אינכם בטוחים, הימנעו מנהיגה בחושך. גם אל תזלזלו בכבישים ההרריים – סעו לאט.

6. השארת חפצי ערך ללא השגחה: סיישל בטוחה, אך גניבה מזדמנת כן קרתה – במיוחד על החוף. מטיילים דיווחו על משקפות או ארנקים שנעלמו מחוף כשהלכו לשחות. תמיד תנו מישהו שישגיח בתורנות, או אל תביאו לחוף דברים יקרי ערך. במלון, השתמשו בכספת. אין פשע אלים, אך הגיון בריא נדרש.

7. ציפייה לחיי לילה סוערים: מי שמגיע במחשבה למצוא מועדונים, פאבים תוססים וקזינו בכל פינה – טועה. סיישל, במיוחד לאחר השקיעה, מאוד רגועה. יש מעט בארים (בעיקר בויקטוריה ובמלונות הגדולים), קזינו בודד במאהה, ואין "סצנת מסיבות". היו תיירים שהתאכזבו כי חשבו שיש חיי לילה כשל זנזיבר או תאילנד. כאן באים בשביל הטבע והשקט. אימרו לעצמכם שבאתם להירגע – ולכו לישון מוקדם לקום לזריחה נפלאה.

8. הפרת כללי טבע ושמירה: טעות מצערת היא כשמטיילים מאכילים צבי ענק במאכלים לא מתאימים, או לוקחים איתם צדפים מוגנים (קוקו דה מר בלתי מורשה), או שוברים אלמוגים בשנירקול. זה גם עבירה וגם פוגע בטבע. אנא, אל תגעו באלמוגים, אל תעלו עם סנפירים על שונית, אל תאכילו צבים במזון מעובד (רק עלים/פירות שהמדריכים מרשים). כך תשמרו על סיישל יפה גם לדורות הבאים.

9. קבלת עצות מנהגי "Beach Boys": כבר הזכרנו את נערי החוף – יש המכנים אותם "מאכרים" שמנסים למכור טיולים או מזכרות. רבים מהם אנשים טובים שרוצים להתפרנס, אך היו מקרים שתיירים קיבלו מהם מידע שגוי או שרכשו "סיור" שלא מומש. דוגמה: מישהו שילם במזומן למדריך חוף על "סיור שנורקל מחר", והמדריך לא הופיע למחרת. הפתרון: אם מתקשרים עם מקומי לא רשמי – שלמו רק אחרי שקיבלתם את השירות. ובכלל, תמיד בררו גם במלון לגבי שירותים כאלה.

10. חוסר התאמת הציפיות לתקציב: חלק מהמטיילים "על תקציב" מגיעים לסיישל ומנסים לעשות הכל בזול קיצוני, אך כועסים לגלות שהיעד עדיין לא זול כמו דרום-מזרח אסיה, למשל. זה עלול להוביל לתסכול ובילוי כל החופשה בספירת שקלים. עדיף להכיר בעובדה שסיישל אינו יעד זול במיוחד, ולתכנן תקציב ריאלי מראש. אל תגיעו עם 300 דולר בכיס ותחשבו שתסתדרו שבוע – כנראה שלא, אלא אם תישנו על החוף ותאכלו קרקרים. מוטב לתקצב באופן מציאותי (נניח, X ש"ח לזוג ליום, כולל מרווח ביטחון) – ואז לעבוד במסגרת הזו. כך תמנעו מ"הלם מחירים" ועוגמת נפש.

כמובן, כל טעות כזו ניתנת למניעה עם מעט מודעות ותכנון. המפתח הוא מידע מקדים (שאתם כבר צוברים מקריאת מדריך זה 😊) וקשב לסביבה ולמקומיים. למדתי על טעויות של אחרים – אז אתם כבר צעד אחד קדימה בדרך לטיול מוצלח.

ביקורות וחוות דעת

כמה ציטוטים קצרים של מטיילים על חוויותיהם בסיישל וטיפים שלהם, כפי שנלקחו ממקורות שונים (פורומים, בלוגים, ראיונות):

• אושרי כהן: "סיישל זה גן עדן לזוגות – החופים שם נראים כמו בגלויה, ובפועל עוד יותר יפים. הדבר הכי טוב שעשינו היה לשכור אופניים בלה דיג ופשוט לרכב בין חופים, לגלות מפרצונים לבדנו. הרגשנו כאילו האי כולו שלנו. טיפ שלי – אל תוותרו על לה דיג, יום שם שווה זהב!"
• בר רפאלוב: "ראיתי כל כך הרבה תמונות של סיישל באינסטגרם, שדי ציפיתי בסתר להתאכזב. אבל המקום הזה… הוא פשוט התעלה על כל הציפיות שלי. זו באמת גן עדן – המים הכי כחולים שראיתי, סלעי גרניט שאין בשום מקום אחר, ואווירה של רוגע מוחלט. באיזשהו שלב הפסקתי לצלם ופשוט התמסרתי לרוגע.
• רמי לוי (2025): "תחבורה ציבורית בסיישל היא לא רק חסכונית – היא גם כיפית! הנסיעה באוטובוס מקפץ לאורך המצוק, עם נוף לאוקיינוס מצד אחד וג'ונגל מצד שני, הרגישה לי כמו סוג של 'רכבת הרים' טרופית. צחקתי עם הנוסעים המקומיים כל הדרך. ולחשוב שכרטיס עלה לי פחות מדולר אחד…"
• משפחת כהן: "נסענו עם שני ילדים קטנים. חששנו שאין מה לעשות איתם – וטעות! הם היו בעננים. כל יום חוף אחר, האכלנו צבי ענק בידיים, טיפסנו למפלים. אפילו במלון הפשוט שהיינו (דירה) המארחים שיחקו איתם. זה יעד נהדר גם למשפחות. חשוב רק להביא להם תעסוקה לטיסות. אה, ולמרוח קרם – הבת שלנו נשרפה ביום הראשון כי במים שכחנו למרוח מחדש."
• גולש אנונימי תשובה כנה למישהו ששאל אם אפשר לטייל כמעט בלי כסף בסיישל. אכן, צריך תקציב מינימלי; סיישל לא מיועדת לטרמילרים ברמת 10$ ליום.
• מדריך טיולים סיישל: "הרגע הכי חזק שהיה לי – צללתי עם שנורקל בסנט אן, ופתאום ראיתי צב ים ענקי חולף לידי באלגנטיות. עקבתי אחריו דקות ארוכות. לא שילמתי על זה שקל – הוא פשוט הופיע. אלה הדברים שאני אזכור לתמיד. בסיישל למדתי שפשוט להיות במקום הנכון (שזה האיים עצמם) מספיק כדי שקסם יקרה".

ציטוטים ודברי המטיילים ממחישים עד כמה מיוחדת החוויה בסיישל. ישנם שהתאהבו באווירה הנינוחה, יש שהתפלאו מיופיו החי של הטבע, ויש שלמדו על בשרם כמה חשוב לבוא מוכנים (או עם תקציב מתאים). כל מטייל והסיפור שלו – וכשמחברים את כולם, מקבלים תמונה צבעונית של יעד שמצדיק את כל ההייפ סביבו.

 

קריטריון	איי סיישל	האיים המלדיביים	זנזיבר	תאילנד	פיליפינים	מקסיקו	יוון	קפריסין	איטליה	איביזה (ספרד)
מחירי טיסות – זול/יקר (אי פעם)	טיסה הלוך-ושוב לסיישל נמצאה במחיר נמוך במיוחד של כ-406 דולר (עם עצירת ביניים), בעוד שבשגרה מחירי טיסות נעים סביב $773 ואף מגיעים לכ-$1,200 בעונות השיא. כיום יש טיסות ישירות (כ-6 שעות) והמחיר משתנה לפי עונה.	טיסה זולה במיוחד למלדיביים אותרה במחיר של ~$260-281 (עם קונקשן ארוך), לעומת טיסות בשיא העונה שיכולות לעלות $800-$1,200 ויותר. טיסות שכר ישירות פועלות לפעמים בחורף (דרך חברת ספיריט) בעלות גבוהה (במסגרת חבילות).	טיסות לאיביזה נעות סביב ~ 500 – 500- 600 (עם עצירה) במועדים זולים, ועד ~$950 בטיסות ישירות בעונות מבוקשות. יש טיסות שכר ישירות מישראל בעונה (כ-6 שעות), בנוסף לטיסות עם עצירה דרך טורקיה.	טיסות לתאילנד לרוב עולות ~$600-$800 בעונות הרגילות, ויכולות לטפס לכ-$1,000+ בתקופות חגים. כרטיסים זולים במיוחד (~$600 ואף פחות) נמצאו במבצעי לואו-קוסט וקונקשנים. קיימות טיסות ישירות לבנגקוק (כ-11 שעות) לצד שלל טיסות קונקשן.	טיסות לפיליפינים (מנילה) לרוב דורשות עצירת ביניים. מחירי כרטיסים נעים בין ~$700-$900, אך טיסות זולות נמצאו סביב $500 ואף פחות בעונות שפל. לדוגמה, מחירי כרטיסי טיסה נמוכים של כ-$600 דווחו בשנים קודמות. אין כיום טיסה ישירה מנתב״ג למנילה.	למקסיקו אין טיסה ישירה מישראל. טיסות לקנקון או למקסיקו סיטי עם עצירות ביניים עולות בדרך כלל $900-$1,300, אך במבצעים ניתן למצוא בסביבות $800. מחירי השיא בעונות חג עלולים לעבור $1,500, במיוחד בטיסות ברגע האחרון.	טיסות ישירות ליוון הן הזולות ביותר (קרבה גיאוגרפית). כרטיסי טיסה לאתונה נמכרים לעיתים במחירים של $200-$300 בלבד הלוך-חזור בעונות שפל. בעונת הקיץ והחגים המחירים מטפסים לכ-$500 ואף יותר, במיוחד לאיים מרוחקים. יש שפע טיסות ישירות קצרות (שעתיים) מישראל לאתונה, סלוניקי, כריתים ועוד.	טיסה ישירה ללרנקה או פאפוס בקפריסין אורכת פחות משעה. מחירי כרטיסי טיסה זולים מאוד – לעיתים פחות מ-100$ לכיוון – בזכות התחרות. גם בעונות שיא לרוב לא יעלה מעל כמה מאות דולרים. קפריסין נחשבת ליעד עם טיסות זולות ותכופות מישראל.	טיסות ישירות לרומא, מילאנו ויעדים נוספים באיטליה מוצעות על ידי מספר חברות. מחירי טיסה מתחילים סביב $250-$300 בעונות רגילות, ועולים לכ-$600-$800 בקיץ ובחגים. עדיין, התחרות מוזילה עלויות. משך הטיסה כ-3-4 שעות תלוי ביעד.	אין טיסות סדירות ישירות לאיביזה מנתב״ג. הגעה מחייבת טיסת המשך מספרד (לרוב דרך ברצלונה או מדריד). עלות הטיסות המשולבות נעה סביב $400-$700 בהתאם לעונה. בעונת המסיבות בקיץ המחירים גבוהים יותר בשל הביקוש.
מחירי מלונות (3★,4★,5★ וריזורטים)	לינה בסיישל יקרה למדי. בגסטהאוס פשוט המחירים מתחילים סביב €100 ללילה, מלונות 4★ בינוניים כ-€200, ואילו ריזורט 5★ יוקרתי על החוף יעלה החל מ-€500 ללילה ואף יותר. למעשה יש מלונות מ-€50 ועד “אינסוף” יורו ללילה – כשהיוקרתיים ביותר מגיעים לאלפי €.	המלדיביים ידועים בריזורטים יוקרתיים (וילות מעל המים וכו'). במלדיביים בתי ההארחה המקומיים זולים – החל מ-$35 ללילה לזוג באי מקומי, אך אתרי הנופש המפוארים עולים ביוקר: ריזורט 4★ לרוב $300-$500 ללילה, ו-5★ יוקרה $1000+ ללילה (יש אף וילות ב-$3000 ללילה). לפי נתונים, המחיר הממוצע למלון במלדיביים ~$333 ללילה (עונה רגילה) ועד $622 בעונת שיא.	היצע המלונות בזנזיבר רחב ומחיריו נוחים יחסית. מלון 3★ ממוצע עולה ~80$ ללילה, 4★ סביב $100-$120, ו-5★ יוקרתי כ-$250-$300 בממוצע. ריזורטים על החוף בזנזיבר בדרך כלל זולים משמעותית ממקביליהם באוקיינוס ההודי – למשל, מלון 5★ בזנזיבר כ-$218 בממוצע ללילה, לעומת מאות רבות במלדיביים. יש גם אפשרויות זולות מאוד (גסטהאוסים בפחות מ-$50).	תאילנד מפורסמת כיעד משתלם ללינה. בתי מלון 3★ זמינים במחירים נמוכים (אפילו $20-$30 ללילה במקרים רבים), 4★ טובים סביב $50-$80, ומלונות 5★ מפוארים החל מ-$100-$150 ללילה (מחוץ לעונה), ועד ~$300 באתרים היוקרתיים ביותר. תאילנד נחשבת לבעלת יחס עלות-תמורה מצוין, עם מיגוון אופציות מכל הרמות.	הלינה בפיליפינים זולה יחסית. בתי הארחה פשוטים זמינים במחירים של $10-$20 ללילה, מלונות 3★ בסביבות $30-$50, ו-4★ נעים סביב $60-$100. אפילו מלונות 5★ בערים גדולות כמו מנילה עולים בממוצע ~$104 ללילה בלבד. ריזורטים יוקרתיים באיים (כמו Amanpulo) הם יוצאי דופן ועלותם גבוהה מאוד, אך מרבית אפשרויות הלינה משתלמות בהשוואה ליעדים אחרים.	במקסיקו טווח מחירי הלינה רחב. בערי נופש כדוגמת קנקון: מלון 3★ כ-$60-$80, 4★ ~ $100-$150, ואתרי 5★ והכל-כלול בסביבות $200-$300 ללילה. אתרי יוקרה על החוף (כמו בריביירה מאיה) יכולים להגיע גם ל-$500+. לפי נתוני השוואה, מלונות 5★ בקנקון בממוצע ~$272 ללילה, בעוד מלונות זולים ומשפחתיים באזור נמוכים בהרבה.	יוון מציעה לינה במחירים מגוונים. בערים ואיים תיירותיים: מלון 3★ עולה כ-€70-€90 (כ-$80) ללילה, 4★ סביב €120 ($130) ללילה, ו-5★ בממוצע ~€200 ($218) ללילה. כמובן שבאיים יוקרתיים כמו מיקונוס או סנטוריני, מחירי 5★ גבוהים יותר (לעיתים €400+). לעומת זאת, יש ביוון גם דירות נופש וגסטהאוסים זולים, כך שניתן למצוא אופציות לכל תקציב.	קפריסין מציעה לינה במחירים דומים ליוון ואף מעט זולים יותר. בממוצע, מלון 3★ בקפריסין כ-€100 ($108) ללילה, 4★ ~€126 ($130) ללילה, ו-5★ סביב €140 ($140+) ללילה – נתונים המשקפים עלויות ממוצעות ארציות. בערי הנופש הפופולריות (כמו איה נאפה, לימסול) אתרי היוקרה עשויים לעלות יותר, אך עדיין זולים ביחס ליעדי אי אקזוטיים אחרים.	באיטליה עלות הלינה משתנה לפי אזור: בערים כמו רומא ומילאנו מחירי 3★ מתחילים בכ-€100 ($110) ללילה, 4★ סביב €150-€200, ו-5★ יוקרתיים €300-€500 ללילה. עם זאת, ממוצע ארצי של מלונות 5★ עומד על כ-$132 ללילה בלבד (נתון המושפע מאזורים זולים יותר). אזורי תיירות מבוקשים (כגון אמלפי, ונציה) יקרים במיוחד בעונה, בעוד שבפרברי ערים ודרום איטליה ניתן למצוא דילים נוחים יותר.	באיביזה, מוקד מסיבות יוקרתי, מחירי המלונות מרקיעים בקיץ. מלון 3★ ממוצע עולה ~€90 ($100) ללילה מחוץ לעונה, אך בעונת הקיץ 3★ מטפס לכ-$116 ללילה. 4★ באמצע העונה כ-$150, ובסופו אפילו $172 ללילה. מלונות 5★ מפוארים עולים ~$224 בלילה בממוצע, אך בסופי שבוע שיא בקיץ המחיר קופץ לכ-$349 ללילה. איביזה יקרה ביחס ליעדי ספרד אחרים בשל הביקוש הגבוה בקיץ.
חוויית פינוק (יוקרה)	סיישל מציעה שילוב של יוקרה וטבע בתולי. ישנם ריזורטים אקסקלוסיביים (כמו Raffles ואחרים) המציעים וילות מבודדות ושירות גבוה, אך באופן כללי חוויית הפינוק בסיישל מעט יותר רגועה ופחות ראוותנית מאשר במלדיביים. היתרון הוא שניתן ליהנות מיוקרה “יחפה” – חופים פרטיים, ספא וטיפולי יופי – באווירה קריאולית נינוחה.	המלדיביים נחשבים ליעד המפנק בעולם. אי-ריוזורט פרטי עם וילות מים, משרת אישי, ספא יוקרתי וארוחות גורמה – זה סטנדרט ברבים מהמלונות. מגוון עצום של אתרי יוקרה “הנוטפים זוהר ופאר” מאפשר לבחור בין מותגים מובילים. בקיצור, מבחינת לוקסוס והפינוק – המלדיביים הם ה-Ultimate Luxury (כינוי נפוץ לאיים אלו).	בזנזיבר יש שילוב של אתרי נופש מפנקים לצד אווירה מקומית. כמה ריזורטים 5★ (כגון Tulia, Baraza) מציעים שירות גבוה וספא, אבל באופן כללי רמת הפינוק נמוכה מזו שבמלדיביים/סיישל. החוויה בזנזיבר יותר אותנטית – אפשר לצאת לטייל בסמטאות סטון טאון ובכפרים, בנוסף לבטן-גב. למי שמחפש יוקרה טהורה, זנזיבר פחות נוצצת, אך עדיין ניתן ליהנות מעיסוי עם תבליני האי ויחס אישי במלונות הבוטיק.	בתאילנד אפשר להתפנק במחיר שווה לכל נפש – מהמסאז’ התאילנדי המפורסם ועד ריזורטים 5★ עם שירות מצוין. בבנגקוק ובאיים כמו קו סמוי ופוקט יש מלונות יוקרה (מותגים בינלאומיים) עם בריכות אינסוף וספא ברמה עולמית, אבל בעלות נמוכה לעומת המערב. תאילנד מצטיינת גם בפינוקי אוכל – ארוחות גורמה לצד רחוב – מה שהופך את השהות למהנה מאוד, אפילו במלונות מדרג בינוני.	הפיליפינים פחות ידועים כמפנקים, אך יש יוצאי דופן. ריזורטים אולטרה-יוקרתיים כגון Amanpulo או Shangri-La בBoracay מציעים וילות מבודדות ושירות ברמה עולמית (כולל טיסות שכר לאי פרטי). עם זאת, רוב מקומות האירוח במדינה פשוטים יחסית. החוויה בפיליפינים היא יותר של טבע והרפתקה עם נגיעות יוקרה נקודתיות. כלומר – אפשר למצוא פינוק, אבל לא באותה צפיפות כמו בתאילנד או המלדיביים.	מקסיקו מעניקה חוויית פינוק בייחוד באזורי הנופש הקריביים. ריזורטים מפוארים בכל-כלול בקנקון, פלאיה דל כרמן וקאבו מציעים ספא, מסעדות שף, וחדרים מפוארים – הכל תחת קורת גג אחת. השירות חם ומפנק, לעיתים קרובות כולל באטלר אישי. בנוסף, מקסיקו מוסיפה את נופך התרבות (כגון מוזיקה וחגיגות) גם בחוויית היוקרה, מה שיוצר אווירת פינוק צבעונית ושונה מעט מזו של איי האוקיינוס ההודי.	יוון מציעה יוקרה בסגנון ים-תיכוני. למשל, בסנטוריני ומיקונוס תמצאו מלונות בוטיק עם בריכות פרטיות ונוף קלדרה, המהווים תפאורה רומנטית אולטימטיבית. השירות ביוון מקצועי, אך אולי פחות "כפפת משי" מהמלדיביים. הפינוק כאן הוא בישיבה בטברנה על הצוק עם כוס יין מקומי מול שקיעה. ישנן גם וילות פאר עם שף פרטי ושירות קונסיירז’ לאלפיון העליון, אך הן נופלות מבחינת ראוותנות לעומת אתרי היוקרה באסיה.	בקפריסין חוויית הפינוק מתבטאת באתרי נופש משפחתיים איכותיים (כמו ברשתות בינלאומיות) עם ספא מצוין וחוף פרטי, אך פחות באקסקלוסיביות קיצונית. הקפריסאים מסבירי פנים, והאווירה נינוחה. יש מלונות 5★ טובים במיוחד באזור לימסול ופאפוס, המציעים יוקרה נוחה – ברמה גבוהה אך לא מצוחצחת או מנקרת עיניים מדי. מי שמחפש פינוק פשוט ונעים, יקבל תמורה טובה כאן.	איטליה מציעה יוקרה קלאסית – וילות היסטוריות שהוסבו למלונות פאר בטוסקנה, מלונות בוטיק בפירנצה ורומא עם ריהוט עתיק ושירות אישי, או אתרי נופש באגם קומו עם סטייל נשגב. הפינוק באיטליה מתבטא גם בקולינריה עילאית ובתרבות (למשל סיורים פרטיים בגלריות). השירות אלגנטי ומקצועי. אף על פי שאין בה את הריזורטים הטרופיים של האוקיינוס ההודי, רבים יגידו שהפינוק האיטלקי – שילוב של איכות, אוכל ואמנות – הוא מהטובים בעולם.	איביזה ידועה יותר כמוקד מסיבות, אבל גם בה יש מלונות יוקרה. מלונות כמו Nobu Ibiza מציעים פינוק ברמה גבוהה (ספא יפני, שף מפורסם וכו’), ויש וילות פאר להשכרה עם בריכה ונוף לים. עם זאת, חוויית האי עבור רבים היא פחות "להתפנק בשקט" ויותר חיי לילה. מי שמחפש פינוק רגוע אולי יעדיף את מיורקה השכנה. באיביזה הפינוק הוא מסוג אחר – קבוקי VIP במועדון, חוף פרטי ביום ומסיבה בלילה – שילוב של יוקרה ובילוי למי שאוהב את הז’אנר.
Value for Money (תמורה למחיר)	סיישל נחשבת יקרה, אך בשל הקרבה היחסית לישראל, היא אופציה אקזוטית משתלמת מבחינת מאמץ לעומת יעדים רחוקים. עלות הטיול גבוהה (מלונות, מסעדות) ומקבלים נופים בתוליים ואקסקלוסיביים. יחס העלות-תועלת בינוני: משלמים פרמיה על גן עדן שקט. עם זאת, ניתן להוזיל עלויות ע״י בחירת גסטהאוסים מקסימים בעלות נמוכה יותר – מה שמאפשר ליהנות מיופי סיישל במחיר שפוי.	המלדיביים ידועים כיקרים מאוד ביחס לתמורה: טיסות יקרות, מלונות יקרים, והוצאות נלוות גבוהות (אפילו בקבוק מים או ארוחה בריזורט מתומחרים ביוקר). עבור מי שמחפש חופשת "בטן-גב" יוקרתית, התמורה היא חוויה חד-פעמית – אך אם מודדים כמות חוויות לדולר, המלדיביים פחות כדאיים. מאידך, כיום קיימים גם בתי הארחה זולים באיים מקומיים, מה שפותח אופציה חסכונית יותר (עם ויתור על קצת פינוק).	זנזיבר מצטיינת ביחס עלות-תמורה טוב. החבילות כוללות לרוב מלונות 4★ על בסיס חצי פנסיון במחירים סבירים, האוכל והקניות זולים, וניתן לשלב גם ספארי בטנזניה הקרובה. תמורת סכום נמוך יחסית מקבלים חופים לבנים וטיולים מרתקים (תבלינים, סטון טאון). לעומת יעדים אחרים באוקיינוס ההודי – זנזיבר מעניקה הרבה חוויות בתג מחיר נמוך, ולכן רבים מרגישים שקיבלו "תמורה מצוינת לכסף".	תאילנד ידועה כיעד שנותן את התמורה הטובה ביותר לכסף. מחירי הלינה, האוכל והעיסוי – זולים מאוד ביחס לאיכות. ב-20 שקל אפשר לאכול ארוחה מצוינת, ובכמה מאות שקלים ללילה להתארח בריזורט 5★. מעבר לכך, מגוון האטרקציות האדיר (טבע, תרבות, בילויים) זמין בעלויות זניחות. לכן ישראלים רבים אוהבים את תאילנד – מרגישים שמקבלים "הכל" במחיר נמוך.	הפיליפינים זולים, אך לעיתים בשל פיזור האיים מקבלים פחות נוחות לוגיסטית. עלויות מחייה (מלונות מקומיים, תחבורה, אוכל רחוב) נמוכות מאוד – לדוגמה, ממוצע מלון רק ~$41 ללילה, ומחירי אוכל נמוכים. עם זאת, היצע הפעילויות התיירותיות מוגבל יותר מתאילנד. עדיין, למטייל העצמאי שמוכן להרפתקה, הפיליפינים מספקים חופים קסומים במחיר מציאה, ולכן התמורה בהחלט גבוהה.	מקסיקו מציעה Value בינוני: אתרי הנופש בקריביים יכולים להיות יקרים (למרות שהם הכל-כלול), אך מנגד האוכל המקומי והתחבורה לא יקרים. ביחס ליעדים מערביים – מקבלים חבילה טובה (מלון, טיסות פנים, אטרקציות) במחיר מתון, אך בהשוואה לדרום-מזרח אסיה – פחות זול. באופן כללי, התמורה טובה אם מנצלים את מנעד האפשרויות: למשל לינה במלון 3★ ועדיין ליהנות מאותם חופים ואטרקציות כמו אורחי מלון 5★.	יוון מספקת תמורה טובה יחסית למחיר, במיוחד מחוץ לעונת השיא. כיעד קרוב, עלויות הטיסה נמוכות, והמחיה (בעיקר באיים הפחות מתוירים וביבשת) אינה יקרה מאוד. ארוחה יוונית אותנטית במחיר סביר מעניקה חוויה נהדרת. עם זאת, בעונת הקיץ באיים מפורסמים, המחירים מזנקים ולא תמיד מצדיקים את הצפיפות. באופן כללי, שקל אחד ביוון "קונה" יותר מאשר במערב אירופה, אך פחות מאשר במזרח הרחוק.	קפריסין בדומה ליוון – יעד קרוב וזול. הישראלים מרגישים שם בבית, והוצאות היומיום (מסעדות, סופר) דומות או אף מעט נמוכות מישראל. תמורת סכום צנוע אפשר לשכור וילה עם בריכה ולבלות בחופים יפים. לכן רבים מוצאים שקפריסין נותנת תמורה גבוהה – חוויה של חו״ל (ים תיכון) במחיר לעיתים נמוך מחופשה באילת. גם הדלק והשכרת הרכב זולים יחסית, מה שמקל על הטיול.	איטליה לא זולה, אבל מה שמקבלים בתמורה הוא תרבות, אמנות ואוכל ברמה עולמית. אז אמנם בתי המלון והתחבורה הציבורית יקרים יחסית (בעיקר בערים הגדולות), אבל רבים מרגישים שהתמורה לכסף טובה – כי החוויה האיטלקית עשירה. אם תקציב נמוך, אפשר לטייל באיטליה בתקציב צנוע (אכסניות, פיצה ברחוב) ועדיין ליהנות מאוד. מי שמשקיע במסעדת מישלן או מלון מפואר – משלם הרבה אך מקבל איכות שלא אכזבה את רוב המבקרים.	איביזה היא יעד יקר למדי ביחס לתמורה. בעונת המסיבות, מלונות וגישה למועדונים עולים הון, ובתמורה מקבלים אווירת מסיבות ייחודית – שלא מתאימה לכל אחד. למי שבא במיוחד לחיי הלילה, התמורה למחיר אולי משתלמת כחוויה חד-פעמית. אך למטייל הממוצע, האי יקר: ניתן למצוא חופים יפים וזולים יותר באיים ספרדיים אחרים. בשורה התחתונה, Value for Money באיביזה נמוך, אלא אם כן הערך מבחינתך הוא סצנת המסיבות היוקרתית.
איכות האוכל	המטבח הסיישלי (קריאולי) משלב דגים טריים, פירות טרופיים ותבלינים – מענג וייחודי. עם זאת, הוא פחות מפותח ומגוון ממטבחי עילית אחרים. האוכל טוב וטרי, במיוחד מאכלי ים וקרי (קארי) מקומי, אבל לא מדובר ביעד גסטרונומי עולמי. בסיישל תיהנו ממיצי טרופיק, דגים בגריל ותחושה ביתית, אך מי שמצפה לחוויה קולינרית רב-תרבותית עלול למצוא מבחר מוגבל במסעדות.	במלדיביים מרבית התיירים אוכלים בריזורטים – המזון איכותי אך יקר, ולעיתים מעט גנרי (בופה בינלאומי). המטבח המקומי כולל הרבה דגים וקוקוס, אך תיירים נחשפים אליו פחות. למעשה, במלדיביים האוכל נחשב נקודת חולשה יחסית – טעים אבל לא גולת הכותרת. לדוגמה, האיים תלויים ביבוא, כך שמגוון המאכלים הטריים מוגבל. עם זאת, ריזורטים יוקרתיים מציעים פעמים רבות שף מעולה ומנות גורמה מכל העולם עבור האורחים.	המטבח בזנזיבר הוא סווהילי אפריקני עם השפעות הודיות וערביות – חגיגה של תבלינים. תמצאו תבשילי קארי קוקוס, פירות ים טריים, פירות טרופיים ובמיוחד את "פיצת זנזיבר" המפורסמת בשוק הלילה. איכות האוכל טובה וטעימה, אם כי לא מפוארת: זה יותר אוכל ביתי עשיר תבלינים מאשר מטבח עילי. תיירים נהנים מהטעמים האותנטיים, והאוכל נחשב לחלק מהחוויה התרבותית של האי.	המטבח התאילנדי זוכה לשבחים ברחבי העולם ונחשב מהטעימים בעולם. הפאד תאי, הסום טם, הקארי למיניו – כולם עשירים בטעמים מאזנים של חריף-מתוק-חמוץ. בתאילנד אפשר לאכול מצוין בכל רמת מחיר: מדוכני הרחוב (לעיתים אף טעימים יותר ממסעדות) ועד מסעדות שף זוכות כוכבים. איכות חומרי הגלם והדיוק במתכונים הופכים כל ארוחה לחוויה. רבים רואים בתאילנד יעד גסטרונומי מוביל.	המטבח הפיליפיני פחות מפורסם משכניו. הוא כולל מנות ייחודיות כמו אדובו, סיניגנג ולצ’ון, אך טעמיו מעט פחות "מלהיבים" לחיך הזר. למרות זאת, אפשר למצוא אוכל טעים – במיוחד פירות ים טריים, פירות טרופיים (מנגו פיליפיני ידוע במתיקותו) וקינוחים כמו "הלו-הלו". האיכות משתנה – יש מסעדות גורמה במנילה, אך באופן כללי הקולינריה הפיליפינית נתפסת כנקודת ביניים, לא רעה אך גם לא מהוללת במיוחד בהשוואה למשל לתאילנד או איטליה.	מקסיקו מצטיינת באוכל ברמה עולמית – מטבח מקסיקני מסורתי הוכר כאתר מורשת של אונסק"ו. טאקו, אנצ’ילדות, גוואקמולה, סביצ’ה – כל אלה מחומרים טריים ועם חגיגת טעמים חריפה ומגוונת. במסעדות יוקרה ניתן ליהנות ממטבח פיוז’ן מודרני, ובדוכנים מהאוכל המקורי והאותנטי. איכות האוכל גבוהה מאוד, הן ברחוב והן במסעדות, ומקסיקו נחשבת יעד עלייה לרגל לפודיז (אוהבי אוכל) מכל העולם.	המטבח היווני ים-תיכוני ובריא – שמן זית, גבינות (פטה), דגים, בשרים על הגריל, סלט יווני עם עגבניות בשלות. יוון מדורגת בין מטבחי הצמרת בעולם, ואוכל יווני נתפס כטעים ופשוט. איכות המרכיבים גבוהה – ירקות, עשבי תיבול, יוגורט ודבש מעולים. אולי אין תחכום של גורמה עילי, אבל כמעט כל ארוחה בטברנה יוונית אותנטית – מחוויה של סלט וצלחת מזטים ועד מוסקה – מספקת הנאה גדולה וטעם נהדר.	בקפריסין מטבח דומה ליווני-טורקי: בשרים על האש (סופלאקי, שישליק), סלטים טריים, גבינת חלומי, דגים ופירות ים. המנות נדיבות וטעימות. איכות האוכל טובה, אם כי פחות מגוונת מאשר ביוון הגדולה – הקפריסאים מתמקדים במאכלים המקומיים המסורתיים. עבור ישראלים, הטעמים מוכרים ואהובים, והחוויה הקולינרית חיובית (גם כשרות ניתן למצוא בקלות בערים הגדולות). אין הרבה "פיין דיינינג" אבל האוכל המקומי מספק בהחלט.	איטליה – כנראה המדינה עם האוכל מהטובים בעולם. פסטה טרייה, פיצה נאפוליטנה, גבינות, יין, ג׳לטו – הרשימה לא נגמרת. המטבח האיטלקי מדורג בעקביות בצמרת העולמית (בין #1-#2), בזכות מרכיבים טריים, מתכונים אזוריים עשירים ופשטות שמשיאה טעם. בכל חבל ארץ תמצאו התמחות אחרת, אך בכל מקום כמעט ניתן לאכול מצוין – מאוסטריה כפרית ועד מסעדת מישלן. איטליה היא גן עדן לחובבי אוכל.	באיביזה, כיעד תיירותי בינלאומי, תמצאו מגוון מסעדות – מטאפאס ספרדי מסורתי ועד מטבח פיוז’ן אסייתי עבור קהל ה-VIP. המטבח המקומי של האיים הבלאריים מתמקד במאכלי ים, אורז (פאייה) ונקניקים. האיכות במסעדות היוקרה טובה מאוד, אולם במקומות רבים המזון במחיר גבוה אך לא בהכרח מצטיין – בשל קהל "שבוי" של מועדונים. בהשוואה לברצלונה או מדריד, איביזה פחות מזוהה עם אוכל. לכן החוויה הקולינרית יכולה להיות מצוינת אם משקיעים (למשל במסעדת שף), אבל היא לא בהכרח הסיבה להגיע לאי.
עלות אלכוהול	מחירי האלכוהול בסיישל גבוהים יחסית עקב ייבוא. בירה מקומית (SeyBrew) עולה בסביבות 32 רופי סיישלי (כ~2.5$) בחנות, ובבר או מלון תעלה ~5$ לכוס. קוקטיילים במלונות יוקרה עשויים לעלות 10-15$. מומלץ להביא משקאות בדיוטי פרי או לקנות רום מקומי (TakAMAKA) בסופר. בסך הכל, שתייה בסיישל אינה זולה, אך גם לא קיצונית בהשוואה לישראל.	המלדיביים – מדינה מוסלמית – אוסרים אלכוהול מחוץ לאתרי התיירות. בריזורטים המחירים יקרים מאוד: למשל חצי ליטר בירה ~$7 לפני מס, וקוקטייל בקלות 15-20$. אין אלכוהול זמין באיים המקומיים. לכן מי שחפץ לשתות, מוגבל למלון וישלם מחירי פרימיום. רבים מביאים אלכוהול בדיוטי פרי (אם כי יש הגבלה חוקית ויש למסור בכניסה למדינה ולקבל ביציאה). בשורה התחתונה: שתייה מאלכוהול במלדיביים – מותרת רק לתייר ועולה ביוקר.	בזנזיבר, בהיותה חלק מטנזניה (60% מוסלמית), אלכוהול מוגש בעיקר במלונות ובאזורים תיירותיים. המחירים סבירים: כ-7,000 שילינג (3$) לבקבוק בירה בקרב תיירים, וקוקטייל ~18,000 Tsh (7-8$) בבר חוף. בחנויות אפשר לקנות בירה מקומית (Safari, Kilimanjaro) אפילו ב-2,000 Tsh (~0.8$). בעקבות מחסור לאחרונה, דווח על התייקרות בירות כמעט ב-100%, אך עדיין מדובר במחירים נמוכים ביחס לאירופה. לסיכום: האלכוהול בזנזיבר זמין לתיירים בעלות לא גבוהה במיוחד (בהשוואה לישראל בהחלט זול יותר).	בתאילנד האלכוהול נגיש וזול יחסית. בקבוק בירה תאילנדית (Singha, Chang) במסעדה מקומית עולה כ-60-80 בהט (6-8 ש״ח), ובפאב תיירותי אולי 100-120 בהט (~3-4$). דלי קוקטייל בחוף מסיבות עולה ~300 בהט (~9$) למספר מנות. משקאות מיובאים יקרים יותר עקב מכסים. סך הכל, שתייה בתאילנד זולה ומהנה – הבירה קרה וזולה, והרום המקומי (SangSom) אף זול מאוד. לכן תאילנד ידידותית למי שרוצה לשתות בלי לקרוע את הכיס.	בפיליפינים האלכוהול זול במיוחד. בקבוק בירה סן מיגל (San Miguel) במסעדה מקומית עולה 50-70 פזו (כ-1-1.5$). אפילו בקלאבים במנילה מחירי המשקאות נוחים יחסית – כ-3$ לבירה, 5-7$ לקוקטייל. המשקה המקומי הבולט הוא רום Tanduay, שנמכר בחנויות בסכום מזערי (כמה דולרים לבקבוק). לפיכך, עבור חובבי בירה ואלכוהול, הפיליפינים הם גן עדן תקציבי – עלות השתייה מהזולות באסיה.	במקסיקו המחירים משתנים – באזורים תיירותיים כמו קנקון, כוס בירה במלון הכל-כלול “בחינם” (כלול במחיר) ובברים כ~3$ לבירה מקומית. טקילה טובה במועדון עשויה לעלות 5-10$ לצ׳ייסר, אך בקנטינות מקומיות כוס מזקל תעלה פחות. בסופרמרקט, בקבוק בירה Modelo עולה כ-20 פזו (1$). כלומר אלכוהול במקסיקו אינו יקר במיוחד: מקומי וזול (כשהתייר יוצא מחוץ למלון). במסיבות יוקרה המחיר כמובן קופץ, אך באופן כללי – בהשוואה לישראל – אלכוהול מקומי זול יותר, יבוא דומה.	ביוון האלכוהול חלק מהתרבות (אוזו, ציפורה וכד’). כוס בירה בטברנה עולה ~3-4€ (כ-12-16 ש״ח), וקראף יין ביתי 500 מ״ל ~5-7€. מחירי המשקאות בברים באתונה סבירים (קוקטייל 8-10€). באיים התיירותיים (מיקונוס לדוגמה) המחירים מטפסים – אפשר לשלם 15€ על קוקטייל בר מול הים. באופן כללי, לשתות ביוון זול יותר מאשר במערב אירופה: חצי ליטר בירה מקומית (מיטוס) בסופר ב-1€. ולכן רוב התיירים יכולים ליהנות מיין ובירה כחלק מהארוחות מבלי להגדיל משמעותית את החשבון.	בקפריסין עלות האלכוהול דומה ליוון ואף מעט נמוכה. בירה מקומית (Keo או Carlsberg המיוצרת בקפריסין) במסבאה עולה 2-3€ בלבד. כוס יין מקומי ~4€. אפילו במועדונים של איה נאפה, מחירי המשקאות נוחים יחסית (כ-5€ לקוקטייל בסיסי). גם בחנויות, בקבוק ואדקה מיובאת יהיה במחיר דומה לישראל או מעט נמוך יותר. הקפריסאים עצמם אוהבים את ה"זיווניה" (גראפה מקומית) הזולה מאוד. לכן עבור ישראלים, האלכוהול בקפריסין מורגש כזול – עוד סיבה שפאבים בפאפוס מלאים בתיירים ישראלים.	באיטליה נהנים מאלכוהול איכותי במחיר סביר. יין מקומי משובח אפשר להשיג בסופר ב-5-10€ לבקבוק, ובמסעדה כ-4-6€ לכוס יין בית. בירה פחות פופולרית אך חצי ליטר לבירה בבירריה עולה ~5€. משקאות אפרטיף אופייניים (כמו ספריץ’ אפרול) עולים 5-8€ בבר, ומגיעים לעיתים עם חטיפים (אפריטיבו – תמורה מעולה לכסף). משקאות חריפים בינלאומיים בפאבים עלולים להיות יקרים יותר (12-15€ לקוקטייל "כבד"). בסך הכל, בהתחשב בכלכלת איטליה, האלכוהול בה במחיר ממוצע לאירופה – לא זול כתאילנד, אך לא יקר כמו סקנדינביה.	איביזה כידוע אינה מקום זול לשתייה. במועדוני העל, מחירי המשקאות ידועים כגבוהים מאוד – למשל, כוס מים יכולה לעלות 10€, וקוקטייל בקלות 20-30€ במועדון לילה מפורסם. בברים רגילים המחירים מעט יותר שפויים: בירה בפאב ~6-7€, קוקטייל ~12-15€. בסופרמרקט אפשר כמובן לקנות אלכוהול במחירים סטנדרטיים של ספרד (בקבוק סנגריה 5€). אך רוב המבקרים מוציאים סכומים גדולים על שתייה במסגרת הבילויים. לכן מבחינת עלות אלכוהול, איביזה יקרה משמעותית ממרבית היעדים – בעיקר עבור מי שמתכנן לשתות במסיבות.
יחס מקומי לישראלים	תושבי סיישל נחשבים ידידותיים מאוד לכל התיירים, וישראלים אינם חריגים. ישראלים מתקבלים בחיוך – המדינה רגילה לזוגות ישראלים בירח דבש. סיישל מקיימת יחסים דיפלומטיים טובים עם ישראל, ואין רגישות פוליטית בולטת. לכן מטיילים ישראלים מדווחים בדרך כלל על יחס נעים ומכבד. למשל, מדריכים מקומיים ישמחו לומר אפילו "שלום" שלמדו בעברית.	עד 2020 למלדיביים לא היו קשרים עם ישראל, אך כעת יש יחסים רשמיים וזה השפיע לטובה. במלדיביים התייר נמצא רוב הזמן בריזורט בינלאומי, והצוות מורגל באורחים מכל העולם. אין יחס שונה לישראלים – השירות אדיב ומקצועי ללא הטיה. עם זאת, מחוץ לאתרי התיירות (באיים המקומיים או במאלה) הציבור ברובו מוסלמי אדוק, וייתכן שיש עוינות פוליטית כללית לישראל, אך התייר הישראלי הרגיל אינו נחשף לכך כמעט.	הזנזיברים ידועים כמסבירי פנים ותיירות היא ענף עיקרי, כך שישראלים מתקבלים בדרך כלל בחיוך. רבים מתושבי האי מוסלמים, אך לא דווח על גילויי עוינות כלפי יחידים ישראלים. נהפוך הוא – המקומיים רגילים לישראלים שמגיעים בהמוניהם בחגים, וחלקם אפילו למדו כמה מילים בעברית כדי למכור סחורה. יש לציין שישראל וטנזניה מנהלות יחסים תקינים, כך שאין מטען פוליטי כבד. בסך הכל, היחס חם, אם כי לעיתים בתור "תייר מערבי" עלולים לנסות לקבל ממך תשלום גבוה (כמו מכל תייר).	תאילנד היא אחד היעדים האהובים על הישראלים מזה עשרות שנים, והמצב בשטח משקף זאת – השלטים ברחובות קווסאן ובפאי מלאים בעברית, ו"תפריט בעברית" אינו מחזה נדיר. התאילנדים ידועים כנחמדים ושירותיים (“סבראדי” – הפנים המחייכות), ואין אפליה נגד ישראלים. אמנם בעבר היו מקרים של תיירים ישראלים שהתפרעו ופגעו במוניטין, אך הממשל התאילנדי אף כלל את ישראל בעשירייה הראשונה של שוקי התיירות בשנת שיא 2019. לסיכום: הישראלים מרגישים רצויים, ולעיתים אף מקבלים יחס מועדף הודות לכמותם.	בפיליפינים אוהבים ישראל עוד מהיסטוריית תמיכתם בהקמת המדינה (1947). יש סימפטיה כללית – הפיליפינים זוכרים שישראל קלטה פליטים בתקופת השואה וגם כיום עובדים פיליפינים רבים בישראל. התייר הישראלי מתקבל בלבביות, אם כי הוא נדיר יחסית ולכן לרוב מתייחסים אליו כמו לכל “אמריקאי” או תייר מערבי. המדינה קתולית ברובה ואין עוינות דתית. בפורומים מטיילים ישראלים מדווחים על יחס מקסים ועוזר מהפיליפינים, שרואים בישראלים חברים.	מקסיקו ניטרלית כלפי ישראל וישראלים. באזורים תיירותיים (כמו קנקון) המקומיים רגילים לאמריקאים וקנדים בעיקר, וכשהם שומעים שאתה מישראל – לרוב תגובה סקרנית או מחמיאה (למשל: "אה, מכבי חיפה!"). הממשלה המקסיקנית מקיימת קשרים תקינים עם ישראל, כך שאין בעיה פוליטית. כמה אלפי יהודים חיים במקסיקו סיטי, אבל תייר ישראלי ממוצע לא ירגיש שום יחס שונה. ככלל, המקסיקנים אדיבים, ואם תפגין ידע בספרדית בסיסית – יעריכו זאת מאוד.	היוונים וקפריסאים היווניים הם בין העמים הידידותיים ביותר לישראל באירופה כיום. יוון הפכה בשנים האחרונות לשותפה אסטרטגית של ישראל, והדבר מחלחל גם לתיירות. באיי יוון ובעיר אתונה, ישראלים מתקבלים בחום, לא פעם עם מילים בעברית. המקומיים יודעים שתיירים ישראלים תורמים רבות לכלכלה, במיוחד אחרי הירידה בתיירות מרוסיה. למרות שיוון היא מדינה נוצרית אורתודוקסית, אין כמעט אנטישמיות בולטת כלפי יחידים. על כן, הישראלים חשים מאוד בנוח – “כמו בבית” – ביוון.	תושבי קפריסין (היוונית) קרובים לישראלים לא רק גיאוגרפית אלא גם בנפש. אלפי ישראלים עברו להתגורר בקפריסין בשנים האחרונות, וקשרים עסקיים ותיירותיים חזקים נרקמו. לכן המקומיים כבר מזהים ישראלים בקלות ומתייחסים בידידות – חלקם אף למדו קצת עברית במלונות. בשורה התחתונה, הישראלים מרגישים רצויים מאוד בקפריסין; היחס חיובי, ונראה שהקפריסאים מעריכים את התייר הישראלי כתרבות קרובה ושכן טוב.	האיטלקים לרוב אדיבים לתייר מכל מוצא, וגם כלפי ישראלים אין יחס שונה. איטליה מודעת להיסטוריה היהודית הענפה על אדמתה (קהילות ותיקות בערים), ויש כבוד לתרבות. עם זאת, כאמור, ישראלי ברומא או ונציה הוא "עוד תייר" – לא צפוי לקבל יחס מיוחד, חיובי או שלילי. בערים הגדולות יתכן מקרה נדיר של הערה פוליטית (הפגנות פרו-פלסטיניות נפוצות באירופה), אך לא באופן אישי. לעומת זאת, בחבל דרום איטליה (כמו נאפולי) המקומיים רבים קתולים ושמרניים, ולעיתים מבלבלים ישראלים עם אמריקאים – אך שוב, בסבר פנים יפות.	באיביזה קהל התיירים מגוון ובינלאומי – ספרדים מהיבשה, אירופים, אמריקאים – וישראלים אינם קבוצה מובחנת מאוד שם. אין דעה קדומה מיוחדת על ישראלים (כמו למשל שהייתה בהודו). צוותי התיירות מטפלים בכולם באופן מקצועי. ייתכן שחלק מהמקומיים אפילו לא יזהו שאתה מישראל. ספרד באופן כללי לא מאוד מעורבת בסכסוך במזרח התיכון ביום-יום, כך שהמפגש הבינאישי נקי מעומס פוליטי. לכן, היחס לתייר הישראלי באיביזה יהיה כאל כל תייר מערבי – אדיב במסגרת השירות, ולעיתים אדיש מחוצה לו (כמקובל באירופה המערבית).
סיכון ביטחוני / תחושת בטיחות	סיישל היא מדינה קטנה ושקטה עם שיעור פשיעה נמוך מאוד. למעשה, איי סיישל נחשבים בטוחים למדי – אין בעלי חיים מסוכנים, אין כמעט פשיעה אלימה. התיירים נדרשים להיזהר רק מגניבת רכוש בודדות בחופים. מבחינה פוליטית, סיישל יציבה ושלווה. תחושת הביטחון גבוהה – מטיילים יכולים לשוטט אפילו בלילה בתחושת נוחות. כמובן, כמו בכל מקום, רצוי לנעול חפצי ערך ולא להשאירם ללא השגחה.	במלדיביים, כאשר שוהים באתר נופש מבודד, רמת הביטחון האישית גבוהה מאוד – למעשה אין כמעט סיכונים (פרט לנזקי שמש או ים). בערים המקומיות, לעיתים יש הפגנות פוליטיות במאלה, אך תיירים כמעט שלא מגיעים לשם. באופן כללי, המלדיביים בטוחים; עם זאת, במקרה חירום רפואי יש לזכור שמערכת הבריאות מוגבלת ויש צורך בפינוי. גם אסור לשכוח שמדובר במדינת איים – אירועי מזג אוויר טרופי אפשריים, אך נדירים. בשורה התחתונה: תחושת הביטחון בריזורט היא אולי מהגבוהות בעולם (אין זרים שאינם אורחי המלון על האי).	זנזיבר נחשבת בטוחה לתייר. פשע אלים נגד תיירים נדיר, והאי רגוע פוליטית. יש לשים לב לכייסים בשווקים צפופים בסטון טאון כמו בכל יעד. כמו כן, מאחר והאי עני, יש מקרי גניבה של תיקים או מצלמות שנותרו ללא השגחה. בחופים ובכפרים תחושת הביטחון טובה, המקומיים שוחרי שלום. רצוי לכבד את צביון המקום (לבוש צנוע בסטון טאון למשל) כדי למנוע מתיחות תרבותית. מבחינת בריאות, מומלץ ליטול תרופות נגד מלריה (יש סיכון קטן בעונה הרטובה). בסיכום: רמת הסיכון נמוכה, ותחושת הביטחון של המטייל הממוצע גבוהה למדי בזנזיבר.	תאילנד בטוחה באופן כללי. רמת הפשיעה נגד תיירים נמוכה – למעט הונאות קטנות (כמו נהגי טוק-טוק שגובים יתר). נשים מטיילות חשובות שתאילנד מהווה יעד נוח ובטוח. עם זאת, סכנות קיימות בעיקר בכבישים – תאילנד ידועה בנהיגה פרועה, ומספר תאונות האופנוע בתיירים גבוה. גם יש להיזהר במסיבות פול מון מפני שתייה מופלגת ושימוש בסמים (לא חוקי ומסוכן). מבחינה ביטחונית, דרום תאילנד (אזור פאטאני) חווה סכסוך פנימי, אך הוא רחוק מאוד מהאתרים התיירותיים. כך שהתייר ירגיש בטוח לחלוטין בבנגקוק, בצ’אנג מאי ובאיים, אם יקפיד על כללי זהירות רגילים.	הפיליפינים מגוונים – רוב אזורי התיירות (מנילה, פלאוון, סבו, בוראקיי) בטוחים מספיק. עם זאת, יש אזורים בדרום (מינדנאו, סולו) עם פעילות טרור של מורדים איסלאמיים, והם מחוץ לתחום לתיירים. מבחינת פשיעה עירונית: במנילה יש כייסים ותרמיות, אבל עם זהירות בסיסית אפשר להימנע. סוגיה נוספת – איתני טבע: טייפונים ופעמים גם רעידות אדמה עלולים לקרות בחלק מהשנה. תיירים בדרך כלל מתרחקים מאזורים מועדים בעונה הרטובה. בסופו של דבר, תייר שמטייל במסלול מקובל ונצמד להמלצות הבטיחות (למשל לא להסתובב לבד בלילה בשכונות עניות) ירגיש בטוח בפיליפינים.	מקסיקו היא מקרה מורכב: יש אזורים עם פשיעה קיצונית (מלחמות קרטלים בצפון ובאזורים מסוימים), ומצד שני אזורי תיירות שהינם "בועה" יחסית בטוחה. למשל, חצי האי יוקטן (קנקון, פלאיה) מפוקח היטב לתיירים – נוכחות משטרה גבוהה, והפשיעה שם נמוכה. מטייל עצמאי במקסיקו סיטי צריך להיות זהיר – לא להסתובב בסמטאות חשוכות, להשתמש במוניות רשומות וכו’. ככלל, רוב המבקרים לא חווים בעיות בטיחות אם נוקטים זהירות. רצוי להתעדכן באזהרות מסע באיזה מדינות במקסיקו להימנע (ישנן אזהרות לנסיעה בגבול מקסיקו-ארה"ב וכדומה). תיירי הנופש בקנקון חשים ביטחון, בעוד תרמילאים אולי ירגישו מעט חשש בערים הגדולות.	יוון היא מדינה אירופית בטוחה מאוד. אחוזי הפשיעה האלימה נמוכים, במיוחד באיים. באתונה אמנם יש כייסים באזורי תיירות, אך המשטרה התיירותית פעילה. המקומיים בעצמם שומרים על הסדר – למשל נהג אוטובוס איים לא יהסס לעזור לתייר אם הוא נראה אבוד. תופעה שיכולה להטריד הן הפגנות אנרכיסטים באתונה (לעיתים סביב סוגיות כלכליות), אך נדיר שתייר ייקלע אליהן במקרה. באיי הנופש – התחושה שלווה כמעט כמו בכפר בישראל. יש להימנע משתיית אלכוהול מופרזת במקומות לא מוכרים (מקרים נדירים של "אלכוהול מזויף" דווחו בפונדקים לתרמילאים). באופן כללי, יוון מדורגת מהמדינות הבטוחות באירופה.	קפריסין מדינה קטנה עם תחושת ביטחון גבוהה מאוד. שיעורי הפשיעה נמוכים, ואין כמעט דיווחי גניבות מתיירים. בערים הגדולות כמו ניקוסיה ולימסול ניתן להסתובב בביטחון גם בלילה. קונפליקט מתמשך קיים בין הדרום היווני לצפון הטורקי, אך הגבול שקט ותיירים עוברים בו כעניין שבשגרה. ישראלים מרגישים מאוד מוגנים – קפריסין אף שימשה מקום מפלט לישראלים בעתות מתיחות באזור. אי לכך, לא סתם רבים עוברים לחיות שם – האי נחשב בטוח כמו (ואף יותר) מישראל, ללא איומים מיוחדים.	איטליה, כמדינה מערב-אירופית מתוירת, בטוחה למדי. הסיכון העיקרי לתייר הוא כייסים בערים הגדולות וברכבות – רומא, נאפולי – שידועים ב"תעשיית" הכייסות. אבל פשיעה אלימה כלפי תיירים כמעט ולא קיימת. יש להיזהר בעיקר מתרמיות (מחירים מופקעים במסעדות תיירים וכו’) ומפיקפוקטים. כבישים מהירים באיטליה בטוחים יחסית, אם כי ידוע שהנהיגה בדרום פרועה מעט. איום טרור אסלאמי קיים תאורטית (עקב היותה חלק מהאיחוד), אך לא חווה פיגועים משמעותיים בשנים האחרונות. תחושת הביטחון של מרבית התיירים גבוהה – אין בעיה להסתובב בלילה באזורים מרכזיים וערי האומנות, ואפילו פשע מאורגן (המאפיה) לא נוגע בתיירים.	איביזה, על אף תדמיתה הפרועה, בטוחה למדי. פיזור הסמים במועדונים קיים, אך רובו בסצנת המסיבות עצמה – תיירים שנזהרים ולא מסתבכים עם סוחרים לא יחוו בעיות. יש אבטחה חזקה במועדונים הגדולים לשמירת הסדר. פשיעה באי נמוכה, אם כי לעיתים מתרחשות גניבות מדירות נופש כשאורחים במסיבה (טרף קל). כדאי לנעול היטב. אין כמעט עבירות אלימות – המשטרה המקומית והלאומית נוכחות במיוחד בקיץ. בעונה מתנהלים עשרות אלפי שיכורים – העזרה הראשונה מתורגלת בכך. מסקנה: איביזה בטוחה, אך חשוב לנקוט זהירות אישית (במיוחד לא להיכנס לקטטות כשמסתובבים בלילה שיכורים). נשים דיווחו שהאי מרגיש בטוח, ופועלים שירותי מוניות לאורך הלילה להחזרה לבתי המלון.
מחירי נדל"ן לרכישה (למ״ר במרכז/תיירות)	בסיישל שוק הנדל"ן קטן ומפוקח. לזרים מותר לקנות נדל"ן רק באישור מיוחד, והמחירים יקרים: בממוצע בין $3,000 ל-$4,500 למ״ר עבור מגורים רגילים. נכסי חוף פרימיום נמכרים אף בכ-$1,689 למ״ר (21,921 רופי) בממוצע – נמוך לכאורה, אך זו סטטיסטיקה מקומית; בפועל, פרויקט יוקרה מודרני עשוי להיות $6,000-$7,000 למ״ר. לדוגמה, וילה באי פרטי יכולה להגיע למיליוני $. שוק היוקרה פורח הודות למשקיעים בינלאומיים.	במלדיביים זרים אינם יכולים להיות בעלי קרקע (היא מושכרת לחברות מקומיות לתקופות ארוכות). לאחרונה התאפשרה החכרת קרקעות ל-99 שנה לתאגידים זרים. לכן קשה לתת מחיר למ״ר – דירות בבירה מאלה נמכרות סביב $2,000 למ״ר, אך לזרים זו לא אופציה ישירה. השוק העיקרי לזר הוא השקעה בריזורט (רכישת וילה בניהול חברה). הערכות מציבות נכסים כאלה בטווח $10,000 למ״ר ומעלה באיים היוקרתיים. סיכום: מלדיביים – לא יעד לרכישת נדל״ן פרטי רגיל, אלא דרך השקעה מוסדרת בלבד.	בזנזיבר זרים אינם יכולים להחזיק קרקע בבעלות אלא בחכירה (99 שנה דרך המרכז להשקעות של טנזניה). מחירי אדמות חוף עלו בשנים האחרונות: מגרש על שפת הים עשוי לעלות כ-$100 למ"ר (תלוי באזור). לגבי מבנים, וילה תיירותית מודרנית בנונגווי תעלה אולי $150k על מגרש מוחכר. חישוב למ״ר בנוי: ~1,000$ למ״ר לבנייה מערבית איכותית. בעיר האבן (סטון טאון) דירות לשימור יכולות לעלות 50-80 אלף $ (מבנים לשיפוץ). השוק מתפתח, אך עדין זול לעומת יעדים אחרים – זה חלק מהקסם למשקיע הרפתקן.	בתאילנד זרים רשאים לקנות דירה (קונדומיניום) עד 49% מכלל היחידות בבניין, אך לא קרקע. בבנגקוק מחירי דירות נעים סביב 150,000-200,000 בהט/מ״ר (בערך $4,500-$6,000). בערי נופש כמו פוקט: ~ $3,000 למ״ר. ניתן גם לקנות וילה דרך הקמת חברה תאילנדית, אך זה מורכב משפטית. בהשוואה לעולם, הנדל"ן התאילנדי זול יחסית לאיכות – קונים רבים ממדינות אסיה משקיעים שם. שוק היוקרה (למשל דירות על הנהר בבנגקוק) יכול להגיע $8,000 למ״ר, ועדיין נמוך ממחירי הונג קונג או סינגפור.	בפיליפינים זרים רשאים לקנות עד 40% מיחידות בבניין קומות (קונדומיניום), אך לא קרקע פרטית. מנילה: מחירי דירות יוקרה במקאטי ובוניפציו סביב ₱160k-₱200k למ״ר (כ-$3,000-$3,700). אזורים פרבריים זולים בהרבה. באיים תיירותיים (כמו סבו, פלאוון) ניתן למצוא דירות נופש ב~$2,000 למ״ר. כללית, השוק הפיליפיני זול ביחס לאסיה – אחד היתרונות למשקיעים. אולם יש פחות שקיפות וחוקים מגבילים. נכסים כפריים זמינים לחכירה בלבד. למשקיע הקטן – קניית קונדו במנילה נחשבת עסקה אפשרית ולא יקרה.	במקסיקו זרים יכולים לקנות נכסים, אך באזורי חוף נדרש מנגנון נאמנות (Fideicomiso) דרך בנק. מחירי נדל"ן משתנים מאוד: במקסיקו סיטי דירה עולה בממוצע ~MXN 30,000 למ״ר (כ-$1,500). באזורי חוף כמו קנקון/פליה: דירות נופש חדשות ~ $2,000-$3,000 למ״ר. ישנן וילות יוקרה בטולום ובקאבו שעולות מיליוני דולרים (שטח גדול). השוק במקסיקו אטרקטיבי למשקיעים אמריקאים, והמחירים עדיין נמוכים מארה"ב: בית צמוד קרקע באזור טוב בפלאיה דל כרמן ~ $250k (על מגרש). השקעה מצריכה הבנה רגולטורית, אך אפשרית ושכיחה.	ביוון, בעקבות המשבר הכלכלי, מחירי הנדל"ן היו מהנמוכים באירופה, וכעת עולים. באתונה במרכז כ-€2,250 למ״ר, בפרברים זול יותר. באיים: בסנטוריני ומיקונוס מחירי היוקרה גבוהים – וילה עם נוף קלדרה יכולה להיות €5,000 למ״ר. לעומת זאת, בערים משניות ובצפון יוון יש מציאות סביב €1,000 למ״ר. יוון מציעה גם תכנית “ויזת זהב” למשקיעים (מינימום €250k). למעשה, יוון היא מהשוקים המשתלמים באירופה לנדל"ן – עדיין זול מספרד ואיטליה. נכס נופש ביוון יכול להיות השקעה כדאית, כי המחירים צפויים להמשיך לעלות עם התאוששות הכלכלה.	בקפריסין (היוונית) מחירי הדירות עלו עם הביקוש מיזמי “דרכון אירופי” בעבר. ממוצע ארצי ב-2025: כ-€2,518 למ״ר. בניקוסיה ~€2,265, ואילו ביישובי חוף כמו לימסול ופאפוס, דירות חדשות באזורים טובים סביב €3,000-€4,000 למ״ר. וילות יוקרה ליד הים נוסקות מעבר – בית מפואר בפאפוס עלול לעלות מעל €1.5 מיליון. משקיעים ישראלים רכשו נכסים רבים בפאפוס בזכות המחירים הנוחים בעבר, אולם כיום המחירים כבר לא "מציאה" כמו פעם אך עדיין נמוכים ממערב אירופה. קפריסין מאפשרת לזרים בעלות מלאה, מה שמקל על השקעות.	באיטליה שוק הנדל"ן מגוון: בצפון העשיר יקר, בדרום זול. בערים המרכזיות: במילאנו €5,367 למ״ר בממוצע, ברומא סביב €4,000. עיירות דרום יכולות להיות €1,000-€1,500 למ״ר. איטליה מציעה אף כפרים שבהם בתים ישנים נמכרים ב-1€ (תמורת התחייבות שיפוץ) כדי לעודד התיישבות. עבור נכסי יוקרה – דירת יוקרה במרכז רומא תעלה גם €8,000+ למ״ר. קניית נכס באיטליה פתוחה לזרים (עם עיקרון הדדיות – וישראלים מורשים). למרות מחירי הנדל"ן הלא-נמוכים, איטליה מושכת משקיעים בזכות יציבות ושוק השכרה תוסס (נצפתה אף עלייה בתשואות שכירות הממוצעות ל-7.56%).	איביזה מהווה שוק נדל"ן קטן ויוקרתי. מחירי הבתים באי הם בין הגבוהים בספרד בשל הביקוש הבינלאומי. דירה סטנדרטית בעיר איביזה עולה סביב €3,500-€4,500 למ״ר. וילות נופש עם נוף לים נמכרות בקלות ב-€5,000-€8,000 למ״ר. ישנן וילות פאר במיקומים בראש גבעה המגיעות אף ל-€10,000 למ״ר. זרים (בריטים, גרמנים) מחזיקים אחוז גבוה מהנכסים. עבור משקיע, התשואה משכירות נאה בקיץ, אך עלות הכניסה גבוהה. ניתן לומר שאיביזה היא שוק לנכסי יוקרה – מי שקונה שם לרוב לא עושה זאת כדי “לחסוך כסף”, אלא כדי ליהנות מסגנון חיים יוקרתי.
מחירי השכרה לטווח קצר (Airbnb)	איירביאנבי בסיישל אינו נפוץ מאוד, אבל יש מבחר בתי הארחה ודירות. מחירי השכרה יומית לדירה נעה סביב $100-$150 ללילה לנכס נעים עם נוף. וילות גדולות יותר יכולות להגיע ל-$300-$500 ללילה, במיוחד במאהה. בשל ההיצע המוגבל, התפוסה טובה בעונה. מי שרוצה לחוות סיישל בזול יחסית, יכול למצוא חדר בבית מקומי אף ב-$70 ללילה, אך יש מעט כאלה. סה"כ – טווח המחירים בינוני-גבוה אך זול ביחס למלונות היוקרה באי.	מעטים משתמשים ב-Airbnb במלדיביים כי רובם הולכים לריזורט. קיימות דירות במאלה המוצעות בכ~$80 ללילה, אך מאלה עצמה לא אטרקטיבית לתייר. בכמה איים מקומיים יש גסטהאוסים שמשכירים חדרים סביב $50-$100. התפוסה שם נמוכה יחסית כי רוב התיירים מעדיפים מלון הכל-כלול על אי פרטי. כלומר, שוק השכירות הקצרה למטייל העצמאי במלדיביים מצומצם, והמחיר ללילה משקף בעיקר את עלות התפעול (סירה לאי וכו').	שוק ה-Airbnb בזנזיבר מתפתח. באזורים תיירותיים כמו נונגווי או ג'מביאני אפשר למצוא בונגלו או דירה פרטית ב~$60-$100 ללילה. וילה גדולה עם בריכה המשקיפה לים עשויה לעלות $200-$300 ללילה, מתאימה לקבוצת חברים – מחירים זולים ביחס לגודל. לפי דיווחים, בית עם בריכה לכ-6 אנשים עלה ~$150 ללילה בעונה, שזה "זול להפליא" בעיני תיירים. לכן, להשכיר בזנזיבר משתלם לתייר, ובעל הנכס יכול ליהנות מתפוסה גבוהה ביולי-אוגוסט ובדצמבר.	בתאילנד היצע אדיר ב-Airbnb. ביעדי נופש (פוקט, קוסאמוי) יש אלפי וילות ודירות. בפוקט לפי AirDNA: כ-53% תפוסה, $192 מחיר יומי ממוצע. כלומר וילה עם בריכה מושכרת ~₪650 ללילה בממוצע. בבנגקוק דירת 1 חדר במרכז יכולה להימצא גם ב-$40 ללילה עקב התחרות. המשכיר מרוויח מכך שתאילנד מושכת דיגיטל נוודים שממלאים דירות לזמן בינוני. לסיכום: המחיר לתייר זול (פרט אולי בתקופת פסטיבלים), והתחרות בין המשכירים גדולה – יתרון עצום לשוכר.	בפיליפינים (בייחוד מנילה) Airbnb פופולרי, אבל המחיר נמוך יחסית: דירת סטודיו במנילה $30-$50 ללילה, דירה 2 חדרים מודרנית ברובע מקאטי ~$80. באיים – בפלאוון, סיארגאו – קוטג'ים ובונגלוס מוצעים $40-$70 ללילה. התפוסה סבירה אבל לא כמו בתאילנד בשל תשתיות נסיעה פחות נוחות. עדיין, עבור תייר זה זול מאוד. בעלי נכסים בפיליפינים לא מניבים רווח גדול מהשכרות קצרות (אלא אם כן נכס יוקרתי), אך כיוון שהמחירים קנייה נמוכים – זה מספיק עבור תשואה נאה.	Airbnb במקסיקו פורח באזורים כמו קנקון, פלאיה דל כרמן, טולום. לפי AirDNA, בקנקון: כ-45% תפוסה ו-$152 ממוצע ללילה לדירה. דירות סטודיו מוצעות גם ב-$70, בעוד וילות חוף מושכרות ב-$300+. במקסיקו סיטי, דירת יוקרה ברומא/קונדסה ~100$ ללילה, ודירות פשוטות 40$. השכרות קצרות משתלמות למשקיעים (תיירים כל השנה). לתייר – המחיר הוגן, מעט זול ממלון מקביל. במילים אחרות, מי שמחזיק דירה באזור תיירות במקסיקו יכול לצפות להכנסה חודשית ~ $1,000-$2,000 אם הנכס מנוהל טוב, והתייר מקבל לינה מרווחת בפחות כסף ממלון.	Airbnb ביוון נפוץ מאוד, במיוחד באתונה ובאיים. באתונה דירת 2 חדרים במרכז עשויה לעלות €60-€90 ללילה. בסנטוריני – המחירים גבוהים: לפי AirDNA, כ-$385 ממוצע ללילה! (וילות עם בריכה ונוף קלדרה מעלות הממוצע). באיים פחות מוכרים ניתן למצוא וילה משפחתית ב-€120 ללילה. לבעלי הנכסים התשואה הקיצית טובה, אך בחורף הביקוש יורד. היוונים השכילו לנצל את הפלטפורמה: בערים מסוימות (כמו סלוניקי) הרובע המרכזי כמעט כולו Airbnb. עבור התייר, זו דרך מצוינת להשיג לינה זולה יחסית – במיוחד לקבוצות – ביוון.	בקפריסין השכירות לתיירים מרוכזת בעיקר בפאפוס, לימסול ואיה נאפה. וילה עם בריכה בפאפוס, 3 חדרים, מושכרת ב~€150-€200 ללילה בעונה. דירות 2 חדרים באיה נאפה ~€80 ללילה. התפוסה בקיץ כמעט מלאה (משפחות מאירופה וישראל). לעומת זאת, בחורף (מלבד תקופת חג המולד) הביקוש יורד משמעותית – חלק גדול מהאי לא פעיל תיירותית. עבור משקיע, זה אומר הכנסה עונתית. עבור תייר ישראלי, השכרת וילה בקפריסין עם עוד משפחה לעיתים זולה ממלון בישראל – ומכאן הפופולריות.	באיטליה Airbnb משגשג בערים (רומא, פירנצה, ונציה) – מה שתרם אף לעליית מחירי השכירות המקומיים. דירת סטודיו ברומא ליד הוותיקן: ~€100 ללילה. בוונציה דירה ל-4 אנשים: €150-€200. באזורים כפריים בטוסקנה יש וילות שחברות מציעות בכמה מאות אירו ללילה (למספר גדול של אורחים). התפוסה בערים בקיץ גבוהה מאוד, וחלק מהמשכירים השיגו תשואות יפות שגרמו לממשלה לשקול הגבלות. בערי איטליה התייר מרוויח דיור נוח ומצויד במחיר טוב ביחס למלונות 3★, אולם יש לציין שבמקומות כמו ונציה החלו להטיל מסי תייר על שוכרי דירות כמו על אורחי מלון.	באיביזה, במיוחד בעונת הקיץ, מחירי ה-Airbnb מזנקים. דירה קטנה בעיר איביזה באוגוסט יכולה לעלות €250 ללילה, בעוד באפריל אולי €100. וילות מסיבה גדולות עם בריכה מושכרות לעיתים ב-€1,000+ ללילה לקבוצות. האי נקט רגולציה מחמירה נגד השכרות לא חוקיות, מה שמגביל היצע ומקפיץ מחירים. עבור בעל נכס מורשה, הפדיון בעונה עצום (חודש אחד יכול לכסות משכנתא שנתית). אך עבור תייר בתקציב, איביזה קשה – רבים שוכרים ב-Airbnb רק אם הם חבורה שמתחלקת בעלות. מחוץ לעונה, ניתן למצוא דירות במחיר סביר יותר (כ-€80 ללילה בסתיו). overall, שוק השכירות הקצרות באיביזה לוהט – ביקוש ענק בקיץ מול היצע מוגבל, מה שמוביל למחירים גבוהים מאוד לתייר.
תשואה ממוצעת מהשכרה	נדל״ן בסיישל מניב תשואה נמוכה יחסית בשל עלות גבוהה ותפוסה עונתית. דירת נופש המושכרת רוב השנה יכולה לתת כ-3%-4% תשואה שנתית. נכסי יוקרה עשויים דווקא יותר (כיוון שהיעד מושך עשירים כל השנה). אבל כממוצע, בגלל ההוצאות (תחזוקה יקרה, מיסים) – לא צפויה תשואה דו-ספרתית. השקעה בסיישל נתפסת כיותר אורח חיים ופחות כעסק רווחי במיוחד.	במלדיביים הזדמנויות התשואה נמצאות בעיקר דרך שותפות בריזורט. ריזורטים מציעים לעיתים הכנסה מובטחת (למשל 5%-6% שנתית) לרוכשי וילות שמשכירים אותן חזרה לניהול המלון. דירה במאלה – שוכרים מקומיים ישלמו שכ״ד נמוך יחסית, כך שתשואה ~4% לשנה. עבור המשקיע הפרטי, אין הרבה אופציות רגילות. מי שנכנס לפרויקט תיירות יכול לכוון לתשואה גבוהה יותר אם התפוסה מצוינת, אך זה יותר בתחום העסקי מאשר נדל״ן פרטי.	נדל״ן בזנזיבר – למשל וילת חוף להשכרה – יכול להניב תשואה יפה בעונה התיירותית (כ-8% שנתית ברוטו). עם זאת, יש חודשים מתים (עונת הגשמים) שמורידים ממוצע. משקיעים שבנו לודג'ים קטנים מדווחים על 5%-10% תשואה, תלוי בניהול. הסיכון: תשתיות חשמל ומים לא תמיד רציפות, ויש עלויות תחזוקה גבוהות (מליחות וכו'). לסיכום, פוטנציאל טוב אם יודעים מה עושים – תשואה ממוצעת אולי 6%-7%, עם אפסייד אם התיירות תגדל עוד.	בתאילנד דירה בבנגקוק הנרכשת להשכרה עשויה להניב כ-5%-6% תשואה שנתית ברוטו. באתרי נופש כמו פוקט ופאטאיה, אם מנהלים Airbnb בהצלחה, אפשר אף להגיע ל-8% נטו בשנה. חברות ניהול מציעות לעיתים תשואה מובטחת (כ-6% לשנה ל-5 שנים). השוק התאילנדי פעיל ויש ביקוש משוכר מקומי ותיירותי, כך שהתשואות סבירות וטובות ביחס למדינות מפותחות. יש לזכור שקניית קרקע אינה אופציה, אז הרווח מתמקד בדירות.	בפיליפינים התשואות מהגבוהות באסיה: קונדומיניום במנילה יכול להניב ~6%-8% תשואה ברוטו לשנה. העלויות הנמוכות של הנכס מלכתחילה מסייעות בכך. גם בערי פרובינציה עם תיירות (כמו סבו) ניתן להגיע ל-8%+. יש משקיעים שהסבו דירות ל-Airbnb והגיעו אף ל-10% בשנה, אם כי יש משתנים (כמו עונת טייפונים וכו'). באופן כללי, מדורג גבוה כאופציה למשקיע שמעוניין בתזרים מזומנים, אך עם סיכון שוק מתפתח.	במקסיקו, נכס להשקעה באזור תיירות יכול לתת 5%-6% תשואה שנתית נטו. למשל, דירה בפלאיה דל כרמן מושכרת לטווח קצר רוב השנה תגיע בערך לזה. במקסיקו סיטי השכירות נמוכה יחסית למחיר (תשואה ~3%-4%). לעומת זאת, וילה בקנקון שעובדת כהשכרת נופש יכולה להגיע 7%-8% בעונה טובה. השוק המקסיקני תלוי ביציבות ביטחונית; באזורים שבהם תיירות לא נפגעה – התשואה נשמרת. משקיעים אמריקאים רבים מרוצים מתשואות סביב 6% מהשכרות נופש שם.	ביוון התשואות עלו בשנים האחרונות. באתונה, דירה במרכז המשכרת לתיירים או סטודנטים עשויה להניב כ-5% שנתי נטו. מחוץ למרכז, פחות (~4%). באיים – אם יש וילה להשכרה קצרה בעונה, ניתן להגיע אפילו ל-8% בשנה (עונה קצרה אך במחיר גבוה). לכן משקיעים זרים נהרו ליוון בעקבות המחירים הנמוכים והתשואות הסבירות. נכון להיום, תשואה ממוצעת לאתונה ~4.5%, לסלוניקי ~5%, ולאיים התיירותיים תלוי מאוד בניהול ובאורך העונה.	בקפריסין השכרת נכס לטווח ארוך מניבה ~3%-4% (שוק רגיל). אולם רבים מהמשקיעים פונים להשכרות נופש – למשל דירה בפאפוס המושכרת כ-Airbnb בחודשי הקיץ. אז ניתן להגיע ל-7%-8% ברוטו בשנה (ברוטו, לפני הוצאות). חברות ניהול מציעות לעיתים תשואה מובטחת ~5% לשנים הראשונות למשקיעים זרים. בשורה התחתונה, תשואות סבירות אך לא מתפרצות – יציבות בערך ברמה אירופית ממוצעת. היתרון: מיסוי נמוך יחסית על הכנסה בקפריסין.	באיטליה באופן מסורתי התשואות משכירות היו נמוכות (2%-3% בערים), אך לאחרונה עלו משמעותית לכ-7.5% בממוצע ארצי – ייתכן בשל התאוששות ביקושים ומחירים שעדיין מתונים. למשל ברומא, דירה קטנה להשכרה ארוכת טווח תניב אולי 4%, אבל השכרה קצרה לתיירים יכולה להניב יותר. בערי צפון – השכירות גבוהה יחסית (במילאנו דווח 7% ב-2025). הכפרים לעומת זאת – תשואה יכולה להיות זניחה כי הביקוש דל. נכסי פרימיום כמו במרכז ונציה: ערך גבוה ותשואה נמוכה. לכן הנתון הממוצע (7%+) מפתיע ומשקף אולי את ההתאוששות מהקורונה. משקיע סביר יכול לכוון לכ-5% נטו מנכס במיקום טוב המנוהל היטב, לצד עליית ערך מתונה לאורך זמן.	באיביזה, עקב המחירים העצומים, התשואה השנתית אינה גבוהה מאוד – אולי ~3%-4% נטו לנכס יוקרתי. מצד שני, אם מישהו קנה לפני עשור, ערך הנכס עלה מאוד. השכרה לטווח קצר בקיץ מניבה סכומי עתק לחודשיים-שלושה, אך הנכס עלול לעמוד ריק בשאר השנה או להיות מושכר בזול בחורף. משקיעים נוטים לראות באיביזה נכס יוקרתי מניב ערך חברתי/אישי (חופשות פרטיות) ולא רק נכס תשואה. מי שמנהל וילה מסיבות יכול לגבות €20,000 לשבוע מאורחים אולטרה-עשירים, אבל מיעוט נכסים משחק בליגה הזו. לסיכום: תשואה רגילה בינונית בשל המחיר הגבוה של הנדל"ן, אך פוטנציאל הכנסה עונתית גבוה למי שבבעלותו נכס מבוקש מאוד.
זמינות השקעה זרה (רכישת נכסים, עסקים)	בסיישל הממשלה מאפשרת השקעות זרות אך בפיקוח: זרים יכולים לקנות נדל"ן רק באישור השר, וכרוך במס רכישה גבוה. פתיחת עסקים – נדרשת שותפות מקומית לרוב ולקבל רישיון (תהליך בירוקרטי לא פשוט). בשל כך, זמינות ההשקעה הזרה מוגבלת. מנגד, הממשלה מעודדת פרויקטי תיירות גדולים – כך שבשביל משקיע גדול (מלונאי, יזם עשיר) יש פתח, אך למשקיע פרטי קטן – פחות. צריך להביא הון ניכר ומוכנות לעמוד בדרישות.	במלדיביים זרים אינם יכולים להיות בעלי קרקע, אך יכולים לחכור אדמות לפיתוח תיירות (עד 50 שנה, עם אופציה להארכה). הממשלה מקדמת השקעות בניהול ריזורטים – חברות זרות מפעילות רבים מהמלונות. עבור יזם פרטי קטן – קשה לחדור לשוק, שכן אפילו מסעדה במאלה תדרוש שותף מקומי. בשנים האחרונות נפתחו אזורי פיתוח כלכלי (איים מלאכותיים) בהם מאפשרים 100% בעלות זרה למיזמים מסוימים, אך זה חריג. לסיכום, הסף גבוה – זמינות למשקיע גדול, ומוגבלות למשקיע קטן.	טנזניה מתירה לזרים להחזיק עסקים (גם 100%) ולהשקיע, אך לא קרקע. בזנזיבר ספציפית יש “ועדת השקעות זנזיבר” שמטפלת באישורי השקעה. מעשית, הרבה זרים מנהלים לודג'ים, מסעדות ועסקי תיירות על בסיס חוזי חכירה – וזה מקובל. ההליך הביורוקרטי עשוי להיות ארוך אך אפשרי. העובדה שישראלים פתחו מלונות ופעילויות בזנזיבר מעידה על נגישות להשקעה. כמובן, דרוש עו"ד מקומי טוב והבנה שהקרקע לעולם לא תהיה שלך ממש (אלא בחכירה ל-49 או 99 שנה). בסך הכל, זמינות ההשקעה הזרה בינונית – פתוחה אך עם בירוקרטיה.	בתאילנד הסביבה העסקית מזמינה זרים בתחום התיירות והשירותים, אך יש מגבלות בעלות: לדוגמה, מסעדה או מלון – חייב להיות רוב מקומי (51%) אם רשום כחברה תאילנדית. הרבה זרים עוקפים זאת ע״י שותפות נאמנות או באמצעות סוגי ויזת BOI (לפרויקטים גדולים). רכישת דירה כאמור אפשרית 100% (עד 49% מהפרויקט). ממשלת תאילנד רוצה השקעות זרות – לאחרונה אף דנה לאפשר בעלות קרקע ישירה לזרים בפרויקטים יוקרתיים. על משקיע קטן להשלים עם הצורך בפתרונות משפטיים. מסקנה: זמינות השקעה – טובה בתחום דירות; עסקים – דורש מבנה משפטי אך נפוץ (רבים מהברים, הצלילה וכו’ בבעלות מערבית עם שותף מקומי פורמלי).	הפיליפינים מאפשרים זרים להחזיק עד 40% מחברה מקומית (למעט אזורים מסוימים). כלומר, לפתוח עסק – נדרש שותף מקומי עם 60%. בפועל, חברות בינלאומיות מתמודדות עם זה באמצעות נאמנים וכד’. זרים כן יכולים להחזיק קונדומיניום (עד 40% מהבניין). המדינה מעוניינת בהשקעות – יש אזורי עידוד (PEZA) עם הטבות. אבל הביורוקרטיה מסורבלת, והשחיתות עלולה להקשות. עדיין, הרבה עסקים בבוראקאי למשל בשותפות זרה-מקומית. אפשרי, אך מחייב מציאת שותף מהימן. ישראלים מעטים השקיעו שם, אך קיימים (בתיירות בעיקר).	במקסיקו זרים יכולים להחזיק 100% חברה ולהשקיע חופשי כמעט בכל ענף. יוצא דופן: אזור “רצועת הגבול והחופים” – בו כאמור רכישת מקרקעין דורשת נאמנות בנקאית (אבל זה פורמליות – בפועל זו בעלות מלאה לזכות הקונה). תהליך פתיחת עסק יחסית קל במקסיקו מבחינה משפטית, אך צריך להתמודד עם הביורוקרטיה והשפה. משקיעים אמריקאים רבים פועלים בחופשיות במקסיקו – מה שמראה את פתיחות השוק. גם ישראלים השקיעו (למשל בתחום האנרגיה, נדל"ן). סה"כ זמינות ההשקעה הזרה גבוהה, תחת שמירה על פרוצדורת fideicomiso באזורי החוף.	יוון מקדמת חזק השקעות זרות מאז המשבר – לרבות תכנית "Golden Visa" שהעניקה אשרת תושב לרוכשי נכס €250k+. זרים יכולים לקנות נדל"ן ללא בעיה (למעט שטחי גבול רגישים). לפתוח עסק – הליך בדומה לכל אזרח אירופי, אין צורך בשותף מקומי. יש אפילו הקלות מס לחברות הייטק זרות שהיגרו לאתונה. לכן יוון נגישה מאוד למשקיע הזר. הדבר ניכר בכך שסינים, ישראלים, רוסים ואירופים רכשו נכסים בהמוניהם באתונה. לאחרונה הממשלה דווקא שוקלת לצמצם את ויזת הזהב מחשש לעליית מחירים, אך העיקרון של בעלות זרה נשאר פתוח. ציון זמינות: גבוה.	קפריסין מאוד ידידותית להשקעות זרות. עד 2020 פעלה תוכנית “דרכון תמורת השקעה” שמשך הון זר רב (ואמנם הופסקה בשל ביקורת). גם כיום, זרים (כולל ישראלים רבים) קונים נכסים, פותחים חברות ומעתיקים עסקים לקפריסין בקלות. תהליך רישום חברה לזר פשוט ומהיר, מיסוי החברות נמוך (12.5%). אין מגבלות בעלות. למעשה, קפריסין מעוניינת במשקיעים זרים כתורמי צמיחה. רק בתחום השכרת רכב למשל יש מגבלות רישיון, אך ברוב הענפים – ניתן לפעול. התשתית המשפטית דוברת אנגלית (מורשת בריטית) אז לזרים קל להתמצא. לכן, זמינות ההשקעה הזרה – מצוינת.	איטליה פתוחה להשקעות זרות כחלק מהאיחוד האירופי. זרים יכולים לרכוש נכסים, להקים עסקים וכו’ ללא מגבלות מיוחדות (רק נדרש מספר מס איטלקי – codice fiscale). קשיי המשקיע הם בירוקרטיה איטית ומיסוי גבוה יחסית. אך עקרונית, אין חסמי בעלות על קרקע או חברות. אפילו התוכנית “ויזת משקיע” של איטליה דורשת €500k בחברה איטלקית או €250k בסטארטאפ עבור אשרה. כך הממשלה מאותתת רצון בהשקעות. במילים אחרות, לכל מי שמוכן להתמודד עם מערכת המס והרגולציה – הדלת פתוחה. משקיעים ישראלים רבים בחקלאות (כרמים למשל) ובנדל"ן באיטליה מנצלים זאת.	בספרד, ובפרט באיביזה, משקיעים זרים פעילים מאוד בשוק הנדל"ן והתיירות. ספרד מעניקה “ויזת זהב” למשקיעים של €500k בנדל"ן, מה שקידם רכישות זרות גם באיביזה. אין מגבלות חוקיות – זרים יכולים לקנות בתים, קרקעות (בהתאם לתב״ע כמובן) ולהפעיל עסקים. הרשויות באיביזה דווקא נאבקות בהשלכות (יוקר מחיה לתושבים), אך לא ע"י חסימת זרים אלא בהגבלות על Airbnb וכד’. לפתיחת עסק באי – צריך לעבור את ההליכים הרגילים (רישיונות מקומיים, איכות סביבה, רעש למועדון וכו’). חברות ענק מחזיקות מועדוני ענק (Pacha וכו’) – חלקן בהון זר. לכן, בהיבט חוקי, אין מגבלה משמעותית על זר להשקיע באיביזה; המגבלה בפועל היא הצפת השוק ועלויות הכניסה הגבוהות.
עונתיות בתיירות	סיישל נהנית ממזג אוויר טרופי יציב רוב השנה, ללא עונת מונסון קיצונית. השיא התיירותי בחודשי אפריל-מאי ואוקטובר (ים שקט, רוחות חלשות), וכן בדצמבר-ינואר. יולי-אוגוסט גם פופולריים (חופשות קיץ באירופה). העונות פחות נוחות: ינואר-פברואר גשומים למדי, ונובמבר יש לעיתים סערות. עם זאת, כיעד יוקרתי קטן – תיירות קיימת כל השנה, פשוט עם תנודות קלות. אין "off-season" בו הכל נסגר, אך יש חודשים רגועים יותר. לכן אפשר לטייל בסיישל בכל עת, כשתכנון אידיאלי הוא סביב אפריל או אוקטובר אז תנאי הים מושלמים.	במלדיביים העונתיות מורגשת מאוד: העונה היבשה מנובמבר עד אפריל – זה זמן השיא (שמיים בהירים, ים רגוע). שיא השיא הוא דצמבר-פברואר (המוני נופשים אירופים). מאי עד אוקטובר זו העונה הרטובה – גשמים תכופים, רוחות, פחות ראות לצלילה. בתקופה זו המחירים יורדים משמעותית והאתרים נותרים בתפוסה חלקית. ספטמבר למשל נחשב off-season מובהק. חלק מהריזורטים אף סוגרים לשיפוצים במונסון. לכן התיירות במלדיביים מאוד עונתית: חורף – מלא ויקר, קיץ – חצי ריק אך משתלם (למי שלא חושש ממעט גשם טרופי).	זנזיבר בעל אקלים משווני עם שתי עונות גשומות: מרץ-מאי (גשמים כבדים – "מסLONG") ואוקטובר-נובמבר (גשמים קצרים). במיוחד אפריל-מאי – תקופה שבה רוב המלונות סוגרים לתחזוקה עקב גשמים חזקים. שיא העונה היבשה מיוני עד אוקטובר – מזג אוויר נעים, מעט לחות, ים צלול – המוני תיירים מגיעים (זה גם מתואם לעונת ספארי בטנזניה). עוד שיא קטן: סוף דצמבר-פברואר – חם ולח אבל הרבה אירופאים בורחים מהחורף. לסיכום: יש off-season ברור (אפריל-מאי) בו האי שקט מאוד, ועונת שיא (קיץ) בה הכל בתפוסה מלאה. מטיילים גמישים אוהבים גם את "עונות הביניים" – למשל בתחילת מרץ או סוף נוב’, כשיש מעט תיירים אך מזג האוויר עוד סביר.	תאילנד היא יעד גדול עם אזורים שונים, אך בכלליות העונה הטובה ברוב תאילנד: נובמבר-פברואר (קריר ויבש). זה שיא התיירות – מחירי שיא. מרץ-מאי חם מאוד (עונת הקיץ שם), עדיין תיירים באים אך פחות. יוני-אוקטובר זו עונת המונסון – גשמים תכופים ולחות גבוהה; בצד אנדמן (פוקט) גשום ביולי-ספט’, בצד מפרץ סיאם (קוסאמוי) פחות גשם בקיץ אבל מונסון דווקא באוקטובר-נובמבר. תאילנד מתמודדת עם כך ע״י "העברת" התיירים בין האזורים: למשל ביולי עדיף קוסאמוי (יבש יותר) מאשר פוקט. לכן תמיד יש חלק בתאילנד שטוב לבקר בו. עונת השיא בכל זאת בדצמבר-ינואר – עמוס. בסונגקרן (אפריל, פסטיבל המים) עוד פיק תיירות פנים וזר. עונת שפל: ספטמבר – גשום כמעט בכל המדינה.	בפיליפינים עונה יבשה מעולה מדצמבר עד מאי, עם שיא בינואר-מרץ (מזג אוויר נעים במיוחד). יוני-נובמבר זו עונת הטייפונים – במיוחד יולי-אוקטובר יש סיכון לסערות טרופיות חזקות, מה שמרתיע תיירים. כך למשל אל נידו בפלאוון הכי נעים בינואר, ואילו בספטמבר חלק מהמלונות סוגרים בגלל סופות. גם בחג המולד והשנה החדשה מגיעים הרבה תיירים פיליפינים מחו"ל, וזה שיא עונה. במאי כבר מתחיל להתחמם ולחות מוגברת. יתר על כן, יש תאריכים ספציפיים של פסטיבלים (כמו פסטיבל אטי-אטיה בינואר בבוראקאי) שמושכים קהל. לסיכום: דצמ-מרץ – עונת שיא; אפריל-מאי – חם אך עוד נוח (עונת ביניים); יוני-נוב – שפל יחסי, סיכון טייפונים.	מקסיקו מדינה גדולה אך נתמקד באזור התיירות הקריבי: העונה הטובה מנובמבר עד אפריל – מזג אוויר יבש ונוח, מלונות מלאים (הרבה אמריקאים באים בחורף). קיץ (יולי-אוגוסט) לח וחם, אבל גם אז יש תיירות של חופשות קיץ. עונת ההוריקנים היא ספטמבר-אוקטובר – בתקופה זו לעיתים האזור חווה סופות טרופיות והתרוקנות תיירותית. קוזומל וקנקון עשויים להיות שקטים באוקטובר. גם ברחבי המדינה: ערי המרכז (מקסיקו סיטי) – עונת גשמים בקיץ אחה”צ אבל לא נורא. באזורים אחרים (באחה קליפורניה) אקלים שונה. אך כיוון שרוב התיירים מגיעים לים הקריבי – נובמבר-מרץ היא העונה העמוסה. במיוחד סביב חג המולד ופסחא (Semana Santa) המחירים מזנקים. בסתיו – שפל יחסי ועסקאות טובות (עם סיכון מזג אוויר).	יוון: עונת התיירות העיקרית מאפריל עד אוקטובר. האיים מתחילים להתמלא בפסחא היוונית (אפריל) ובמיוחד מיוני עד ספטמבר – שיא הקיץ – הכל פתוח והמוני תיירים. החורף ביוון קריר וגשום למדי, ולכן רבים מהמלונות והטברנות באיים הקטנים נסגרים מנוב׳ עד מרץ. בערים הגדולות יש תיירות כל השנה (אתונה, סלוניקי). סנטוריני ומיקונוס ממש דועכות בדצמבר-פברואר (אם כי לאחרונה יש מעט תיירי חורף). יתרון העונתיות: מי שמגיע במאי או אוקטובר נהנה ממזג אוויר נעים ולא צפוף. לסיכום, יוון היא יעד עונתי קלאסי – קיץ = תיירות שיא, חורף = כמעט כלום מחוץ לערים.	בקפריסין דומה ליוון: עונה חמה ויבשה מאי-אוקטובר שמושכת תיירים רבים, וחורף מתון אך גשום עם מעט תיירות (חוץ מצליינות נוצרית). יעדי החוף (איה נאפה, פרוטארס) פועלים בעיקר מאפריל ועד אוקטובר; בדצמבר חלק גדול מהמלונות סגורים. הרי הטרודוס דווקא מושכים קצת מבקרים בחורף כי אפילו יורד שם שלג (סקי קצר). הישראלים מרבים לבוא גם בסוכות ובפסח – מזג האוויר אז עדיין טוב. יולי-אוגוסט לוהטים (40 מעלות בפנים האי), אך בחופים מלא באירופאים. בגדול, עונת השפל ינואר-פברואר – אי אפשר ממש ים, אז רק תיירות כנסים או ספא. קפריסין מתכננת לקדם גם תיירות חורף (יש בתי מלון פתוחים כל השנה), אבל נכון להיום, היא יעד קיץ מובהק.	איטליה היא יעד לכל השנה, אם כי עם הבדלי עונות לפי סוגי טיול. שיא התיירות בערים ובאתרי התרבות: מאי-יוני וספטמבר-אוקטובר (מזג אוויר נוח). יולי-אוגוסט רותח בערים – אבל זה שיא עונת חופשות, אז עדיין עמוס בתיירים, ובנוסף חופי איטליה מלאים באיטלקים בחופש. נובמבר הוא חודש רגוע יחסית (אחרי העונה ולפני חג המולד). בחורף – דצמבר יש תיירות חג ומכירות, ינואר-פברואר שפל בעיר (אך עונת שיא לסקי באלפים). באיטליה גם אירועים עונתיים מושכים: קרנבל ונציה בפברואר ממלא את העיר. באופן כללי, אין תקופה ללא תיירים כלל – תמיד יש זרם. אבל "העונה החמה" לתיירי חוץ היא אפריל-יוני וספטמבר, בעוד אוגוסט – חלק מהעסקים המקומיים סגורים (חופשת קיץ איטלקית) אף כי ערי האמנות פתוחות עבור זרים. בשורה התחתונה: עונתיות קיימת אך פחות קיצונית מבאיים – איטליה מתוירת 12 חודשים בשנה, עם פיקים בבין-עונות.	איביזה פועלת בעונה אחת עיקרית: מאי עד תחילת אוקטובר – עונת המסיבות והנופש. פתיחת עונת המועדונים היא במאי, וסגירת העונה במסיבות סיום בסוף ספטמבר. בשיא הקיץ (יולי-אוגוסט) האי בשיא התפוסה, חם מאוד וחיי הלילה בעיצומם. בחורף, לעומת זאת, איביזה חוזרת להיות אי ישנוני: מנובמבר עד אפריל רוב המלונות, המסעדות והמועדונים סגורים, למעט עסקי תושבים מקומיים בעיר איביזה. אפילו טיסות ישירות מאירופה מצטמצמות מאוד בחורף. כמובן, תמיד אפשר לבוא בחורף ליהנות מטבע ושקט – מזג האוויר מתון (15-18°) – אבל זו לא "איביזה" כפי שהתייר הממוצע מדמיין. לכן, כיעד תיירותי היא אחת העונתיים ביותר: 5 חודשים של שגעת, 7 חודשים של שקט.
עלויות מחיה יומיות	סיישל יקרה במוצרי יום-יום כי רוב הדברים מיובאים. ארוחה במסעדה מקומית פשוטה תעלה ~15-20$ לאדם, ובמסעדת מלון בקלות 50$+. מונית יקרה (אין הרבה תחבורה ציבורית מלבד אוטובוסים). לדוגמה, בקבוק קרם הגנה עלה 15$ – דוגמה ליוקר הדברים. תקציב יומי לתייר חסכן ~100$ (כולל לינה זולה, מזון ותחבורה), ואילו בנופש יוקרתי אפשר להוציא מאות דולר ביום. כוח הקנייה של השקל בסיישל נמוך – תיירים מספרים שהוציאו בסופשבוע מה שהיו מוציאים בשבוע ביעד אחר.	במלדיביים עלויות היומיום בתוך ריזורט גבוהות מאוד – למשל ארוחת צהריים זוגית בקלות $100+. אבל אם מסתכלים על מטייל עצמאי באי מקומי: חדר פשוט $50, ארוחה מקומית $10. הבעיה שבתור תייר רגיל כמעט אין אפשרות "לגור בזול" כי צריך לשלם על סירה יקרה לאי מרוחק או להסתפק במאלה. ולכן בפועל הוצאה יומית בתיירות רגילה אדירה – חלק מהחבילות הן הכל-כלול כדי למנוע הפתעות. מחיר מים בבקבוק במלון יכול להיות $5-$10, צלילת סקובה $100. בקיצור: מי שבא למלדיביים צריך תקציב גבוה. למוצילר, זה לא יעד סטנדרטי בכלל (אלא אם מגביל עצמו לאיים זולים).	זנזיבר זולה יחסית. מי שבא בחבילת נופש, יגלה שעם 50$ בכיס ליום הוא בקושי מצליח לבזבז (אחרי שהמלון שולם). מחוץ למלון: ארוחה מקומית ברחוב אולי 5$, סיור תבלינים ~$20. תחבורה: מונית יומית עם נהג ~$50. אפילו בחנויות מזכרות, מחירים נוחים אחרי מיקוח. מטייל עצמאי שמטייל בזנזיבר בתקציב יכול להסתדר על 30-40$ ליום (ישנים בזול, אוכלים אוכל רחוב). לעומת זאת, מי שרוצה "להתפנק" – יכול גם הוא, אך במחיר הרבה יותר נמוך מיעד מערבי. למשל, עיסוי בן שעה עולה ~30$ בלבד. אז באופן כללי, העלויות היומיומיות בזנזיבר נמוכות מאוד ביחס לתמורה.	תאילנד ידועה כמדינה עם עלויות יומיות נמוכות. תרמילאים חיים גם על 30$ ליום (לינה במעונות, אוכל רחוב, אוטובוסים מקומיים). תייר ממוצע – אומרים שכל 100 דולר מרגישים כמו 300 בשימוש: מלון נחמד ~$50 ללילה, אוכל יום שלם 20$, אטרקציות 20$. כך 100$ נותנים יום עשיר. מוניות בטוק-טוק עולות דולרים בודדים. פריט ביגוד בשוק – 5$. מצד שני, מי שרוצה יוקרה בתאילנד יכול גם לשלם (מסעדת מישלן בבנגקוק עדיין תעלה מאות שקלים). אבל הבחירה בידי המטייל: קל מאוד לחיות היטב בעלות נמוכה. זו סיבה מרכזית לפופולריות של תאילנד.	הפיליפינים זולים מאוד אך דורשים לעיתים הוצאות על תחבורה בין האיים. לינה זולה: 10$ לגסטהאוס, 30$ למלון 3★. אוכל רחוב אולי 2-3$ לארוחה, במסעדה נורמלית 8-10$. כוס בירה 1$. לעומת זאת, מעבורת בין איים 20$ או טיסה פנימית 50-100$ – אלה מעלים ממוצע יומי בימי המעבר. עדיין, מטיילים רבים מצליחים להוציא פחות מ-50$ ליום בלי לחסוך יותר מדי. כוח הקנייה של מטבע חוץ גבוה: מקבלים הרבה פסו בעד שקל. שירותים כמו כביסה, מונית, הדרכה – כולם זולים. סיכום: היומיום בפיליפינים עלול להיות מעט יותר מורכב לוגיסטית, אבל זול כיעד דרום-מזרח אסיה.	מקסיקו אינה זולה לגמרי אך גם לא יקרה במערב. תייר בתקציב בינוני יוציא אולי 60-80$ ליום: מלון 3★ ב-$40, ארוחות וכמה בירות $20, תחבורה $10 ועוד קצת לאטרקציות. באזורים המקומיים, הכל זול יותר – נסיעה באוטובוס מקומי כמה פזוס (גרושים), טאקו ברחוב חצי דולר. אבל אזורי תיירות אמריקאים (כמו מלון בפלאיה דל כרמן) – המחירים כמו בארה"ב לעיתים. כך אפשר לאכול טאקו מעולה ב-$1, או המבורגר ברשת אמריקאית ב-$8 – תלוי בבחירתך. משכורות המקומיים נמוכות, לכן שירותי עבודה (מונית, ניקיון) זולים. בשורה התחתונה, מקסיקו מעניקה אפשרות לטייל בזול או ביוקר – התקציב היומי גמיש מאוד. בהשוואה לארה"ב/אירופה, אפילו תייר "מבזבזן" במקסיקו יוציא פחות.	יוון לא יקרה כמו מערב אירופה אבל גם לא זולה כמו אסיה. תייר ממוצע מוציא אולי €100 ביום: €50 לינה, €30 אוכל, €20 תחבורה וכד’. מחוץ למסלולים התיירותיים, אפשר להסתדר בפחות – חדר פשוט €30, גירוס פיתה 3€, אוטובוס בין-עירוני כמה יורו. באתונה האוכל זול יחסית (סופלקי ברחוב 2€), אבל באיי יוקרה כל בקבוק מים עולה כפול. מבחינת עלות-יומיום, יוון מזכירה את ישראל במחירים רבים – לפעמים אף זולה ממנה (לדוגמה, קפה פרדו ביוון ~€2.5 שזה פחות מכוס קפה בארץ). ולכן לישראלים יוון לא הלם מחירים – די דומה, לעיתים זול יותר, במיוחד בתחבורה ציבורית וברוב המסעדות.	קפריסין קרובה מאוד לישראל גם במחירים: העלויות היומיות מזכירות ערי ישראל. מסעדה מקומית – 50 ש״ח למנה עיקרית, בירה 20 ש״ח. מונית בלימסול – דומה למחירי גוש דן (ייתכן קצת יותר זול לדקה). לינה – מלון 4★ טוב בלרנקה ~500 ש״ח ללילה בעונה. מצד שני, סופרמרקט מעט יותר זול (תוצרי חלב, ירקות מקומיים). ישראלים רבים אומרים שקפריסין "לא ממש זולה" – ואכן, היא באירו וברמת חיים בינונית-גבוהה. אפשר לחסוך ע״י אכילה בטברנות פועלים – 40 ש״ח לארוחה משביעה. באופן כולל, התקציב היומי לא רחוק מטיול בישראל עצמה.	איטליה – כמו שאר מערב אירופה – אינה זולה. תייר צריך לצפות לכ-€150 ליום לפחות כדי לטייל בנוחות (מלון, אוכל, כניסות). דוגמאות: כרטיס כניסה לקולוסיאום ~€16, פיצה במסעדה 8-10€, נסיעת רכבת בין ערים €20-€50. קפוצ’ינו 1.5€ (זול!), אבל מונית ברומא פתיחה 6€ – לא זול. הבשורות הטובות: הרבה דברים באיטליה שווים כל יורו – מוזיאונים, ארוחה איכותית. יש גם דרכים לחסוך: כרטיסי רכבת מוזלים בהזמנה מוקדמת, מוזיאונים חינם ביום ראשון ראשון בחודש, מי ברז טובים חינם בכל ברזיות הערים. לכן מטייל חסכן יכול לצמצם ל-€80-€100 ביום. מטייל ממוצע כנראה יוציא יותר. בכל מקרה, איטליה אינה יעד "לואו קוסט" אבל גם לא יקרה בטירוף (למעט ונציה, קוסטה אמלפי וכו' שהם באמת יקרים מאוד).	איביזה נחשבת ליקרה מאוד ביוקר המחיה התיירותי. בתקופת המסיבות, מלון 3★ יכול לגבות €300 ללילה, מועדון לילה כניסה €70, משקה €20 – יום בילוים מלא בקלות כמה מאות אירו. ארוחת ערב פשוטה במסעדה על החוף גם 30-40€. עם זאת, יש דרך זולה: לישון בהוסטל €50, לאכול טוסטדה ספרדית בבוקר €5, לשכור קטנוע €30 ליום ולהימנע ממועדונים – כך אפשר אולי 100€ ביום. אבל מי שמגיע לאיביזה לרוב רוצה ליהנות מהסצנה, וכאן הכסף נוזל. השכרת מיטת שיזוף בחוף פופולרי יכולה להיות €10-€15. בסופרמרקט המחירים סטנדרטיים (מים, בירה, חטיפים במחירי ספרד). התחבורה הציבורית לא רעה וזולה. לכן אפשר להתקיים בזול אם ממש מנסים, אבל רוב הסיכויים שהמזומנים ייגמרו מהר על בילויים. איביזה לעשירים? לא רק – אבל בהחלט לא ידידותית לתקציב נמוך.
זמינות טיסות ישירות מישראל	יש טיסות ישירות מנתב"ג לסיישל (הפעלתן התחדשה בשנים האחרונות). חברת אייר סיישל מפעילה בקו תל אביב-מהה מספר טיסות שבועיות (כ-7 שעות טיסה). בכך סיישל קרובה מתמיד. הטיסות הישירות זמינות כל השנה, אך בתדירות מוגברת בעונות השיא. מלבדן, קיימות גם אפשרויות עם עצירה (למשל דרך דובאי, אדיס אבבה). בסה"כ – זמינות טובה וגדלה, תודות לביקוש הגבוה של תיירים ישראלים.	אין טיסות סדירות ישירות מישראל למלדיביים. בעונת החורף 2020 הופעלו טיסות שכר ישירות בצ'רטר חכור ע"י חברת ספיריט (במטוס אייר סיישל), אבל הן לא קבועות. לרוב, ישראלים טסים דרך דובאי/אבו דאבי, איסטנבול או דרך יעדי המפרץ (אל על, אתיחאד, אמירטס וכו’ – כ-12-15 שעות כולל עצירה). היו תוכניות לפתוח קו ישיר בעקבות הסכמי אברהם, אך זה טרם התממש באופן סדיר. לסיכום: כרגע אין טיסה ישירה קבועה – הגעה למלדיביים דורשת עצירת ביניים.	יש טיסות שכר ישירות מתל אביב לזנזיבר, בעיקר של ישראייר, ארקיע ולעיתים אל על, בהתאם לעונה. הטיסות הישירות (~6 שעות) פועלות בתדירות גבוהה בחגים ובקיץ, ולעיתים גם בחורף. מעבר לכך, ניתן לטוס עם עצירה דרך אדיס אבבה (אתיופיאן איירליינס) או ניירובי. בשנים האחרונות זנזיבר הפכה כה פופולרית לישראלים עד שיש שבועות עם 3-4 טיסות ישירות. כך שהנגישות מצוינת, אם כי חלק מהטיסות הן צ'רטר הכרוכות לעיתים בחבילות נופש.	יש קו ישיר בין נתב"ג לבנגקוק (אל על, וגם חברת Thai Airways מפעם לפעם). טיסת אל על לבנגקוק אורכת ~11 שעות ומופעלת כל השנה כמעט יום-יום. כמו כן, החל מ-2023 נפתחה טיסה ישירה עונתית לפוקט (ארקיע/אל על). בנוסף, אינספור אפשרויות קונקשן: דרך עמאן, דובאי, איסטנבול וכו’. בפועל, תאילנד נגישה מאוד: הקו לבנגקוק הוא מהעמוסים שיוצאים מישראל (כ-200 אלף נוסעים ישראלים בשנה). לכן זמינות הטיסות מעולה – גם יש תחרות חלקית שמוזילה מחירים.	אין קו ישיר בין ישראל לפיליפינים נכון להיום. טיסה למנילה תחייב לפחות עצירה אחת – אפשר דרך בנגקוק, הונג קונג, דובאי, איסטנבול, סיאול ועוד. הנסיעה הכוללת נמשכת ~15-20 שעות. בעבר נבחנה אפשרות לטיסות שכר ישירות לעונת חגי תשרי, אך זה לא יצא לפועל. הפיליפינים גם דורשים אשרת כניסה (שאותה משיגים בקלות עם הגעה). ייתכן שבעתיד, עם התגברות התיירות, יושק קו ישיר, אך נכון לעכשיו – זמינות מוגבלת לקונקשנים.	אין טיסות ישירות למקסיקו. בדרך כלל טסים דרך אירופה (מדריד, פריז) או דרך ארה"ב (ניו יורק). משך המסע כ-20-24 שעות כולל עצירה. בעבר דובר על פתיחת קו ישיר של אארומקסיקו למקסיקו סיטי, אך זה לא מומש. גם קו שכר לקנקון הוזכר, אך לא יצא לפועל בקביעות. הישראלים נדרשים גם לוויזה למקסיקו (אך החל מ-2023 יש פטור מהצטיידות מראש – ניתן למחזיקי ויזה/דרכון מסוים). לסיכום: נכון לעכשיו אין טיסה ישירה, והמסע ארוך ומורכב (אך אפשרי עם עצירה יחידה באירופה).	יש שפע טיסות ישירות בין ישראל ליוון. לטובת הנופשים: טיסות יומיות לאתונה (אל על, אגיאן, ישראייר וכו’), וכן טיסות ישירות עונתיות להרבה איים: כריתים (הרקליון), רודוס, סנטוריני, מיקונוס, סלוניקי ועוד. יוון היא אולי היעד עם הכי הרבה טיסות ישירות מישראל אחרי טורקיה. מדובר בטיסות קצרות (שעתיים). התדירות גבוהה במיוחד בקיץ – לפעמים מעל 10 טיסות ביום לסך כל היעדים היווניים. לכן הנגישות מעולה, לעיתים אף זולה בזכות התחרות.	טיסות ישירות לקפריסין זמינות ובתדירות גבוהה כל השנה. קו תל אביב-לרנקה מופעל על ידי אל על, ארקיע, ישראייר וגם חברות קפריסאיות (Tus Airways למשל) – flight קצר של 45 דקות. גם לפאפוס יש טיסות ישירות (ריינאייר, ארקיע). בחודשי הקיץ יש לפעמים שישה-שבעה סבבי טיסה ביום בין בן גוריון ללרנקה. קרבת קפריסין מאפשרת אף טיסות "הלוך-חזור בא	טיסות ישירות לקפריסין זמינות ובתדירות גבוהה כל השנה. הקו תל אביב-לרנקה מופעל על-ידי אל על, ארקיע, ישראייר וחברות זרות – טיסה קצרצרה של כ-45 דקות. גם לפאפוס יש טיסות ישירות (בחודשי הקיץ עם חברות לואו-קוסט). בקיץ יש לעיתים קרובות מספר טיסות ביום בין נתב\"ג לקפריסין. למעשה, קפריסין היא היעד הקרוב ביותר לישראל עם זמינות טיסה מצוינת – אפשר אפילו לטוס הלוך ושוב באותו יום במידת הצורך.	לאיטליה יש טיסות ישירות רבות מישראל. אל על, ישראייר, ריינאייר ואחרות מפעילות קווים לתל אביב-רומא, מילאנו, ונציה ולעיתים גם לורונה ונאפולי. הטיסה לרומא אורכת כ-3 שעות. יש לפחות 2-3 טיסות יומיות לרומא ומילאנו כל השנה. בעונת התיירות מתווספות גם טיסות שכר ליעדים נוספים (למשל קלבריה או בולוניה). זמינות הטיסות גבוהה והתדירות נוחה, מה שהופך את איטליה לנגישה מאוד. **	לאיביזה נכון להיום אין טיסות ישירות סדירות מישראל. כדי להגיע יש לטוס בטיסת המשך דרך ספרד (ברצלונה, מדריד) או יעדים אירופיים אחרים. לעיתים בעונת הקיץ מופעלות טיסות שכר ישירות באירועים מיוחדים או חבילות מסיבות, אך זה נדיר ולא באופן קבוע. בדרך כלל ישראלים מגיעים לאיביזה דרך טיסת אל על למדריד או ברצלונה, ומשם קונקשן קצר (כשעה) לאי. לכן זמינות הטיסה פחות נוחה בהשוואה ליעדים אחרים בספרד. ״

מחירים: למה עכשיו הזמן לסיישל?

לאורך המדריך ראינו שסיישל הוא באמת יעד חלומי – אך כזה שגם הפך נגיש מתמיד. היום כבר לא צריך להיות מיליונר כדי לטוס לאיי סיישל; עם התכנון הנכון, תוכלו למצוא טיסה וחבילה במחיר סביר, ליהנות מחופים עוצרי נשימה, להתארח במקומות מקסימים ולא לשבור תכניות חיסכון. סיישל מציעה שילוב שקשה לנצח: גם גן עדן אקזוטי וגם ידידותי למטייל (בטוח, דובר אנגלית, מקבל מאוד תיירים).

בין אם אתם זוג בחיפוש אחר ירח דבש בלתי נשכח, משפחה שרוצה חופשה טרופית עם הילדים, או תרמילאים שרוצים לטעום איים בתוליים – סיישל קורצת לכולם. בעזרת הטיפים במדריך זה תוכלו לחסוך בעלויות, לטייל בחוכמה ולהימנע ממלכודות תיירים, ובמקביל לא לפספס דבר ממה שיש לאיים הקסומים האלה להציע.

אז מה הצעד הבא? זה הזמן לעבור ממחשבה למעשה: התחילו בהשוואת טיסות לתאריכים שמתאימים, בדקו חבילות נופש עדכניות באתרי הסוכנויות, דברו עם חבר/בן משפחה שאולי יצטרף – והגשימו את החלום הזה. איי סיישל מחכים לכם עם שקיעות כתומות, ים חמים וצלול, וטבע שימלא לכם את הלב.

המחיר הזול ביותר לחופשה בסיישל:

אם גם אתם מרגישים שהגיע הרגע לברוח לשבוע-שבועיים של גן עדן, אל תדחו את זה נצלו את המחיר הזול ביותר עכשיו. ככל שמקדימים להזמין – המחירים טובים יותר וההתרגשות קרובה יותר. היכנסו כבר עכשיו למנוע החיפוש המועדף עליכם, הקלידו "תל אביב – סיישל" ותנו לעצמכם להצטרף לאלפי הישראלים שכבר גילו את הסוד. אנחנו באתר X נשמח לסייע לכם למצוא את הדיל המשתלם ביותר ולענות על כל שאלה נוספת.

בסיישל יש פתגם קריאולי האומר: "מי שטעם מי קוקוס – ירצה עוד" – אחרי שתבקרו שם, תבינו בדיוק למה הכוונה. 💙 זמן סיישל – עכשיו!